בג"ץ 5824/12 ד"ר יונה בן יעקב נ. ועדת הכופר שליד רשות המיסים

1.

בעתירה שלפנינו מעלה העותר טענות נגד החלטות שנתנה המשיבה, ועדת הכופר שליד רשות המיסים, בנוגע לבקשתו לסיים את ההליכים שנפתחו נגדו באמצעות תשלום כופר. בשנת 2005 נפתחה חקירה נגד העותר בחשד להעלמת הכנסות מרשויות המס באמצעות הסבת הכנסות שנבעו מפעילותו כחלק מהכנסותיה של אשתו המנוחה ואי-דיווח על הכנסותיו-הוא, כל זאת בסך כולל של כמיליון ש"ח.

2.

לאחר מספר הליכים שהתקיימו בין הצדדים, תוקן הסכום הנ"ל והעותר אף הגיש בקשה להטלת כופר. בקשה זו נענתה על ידי המשיבה והיא קבעה את הכופר הנדרש לתשלום על סך 300,000 ש"ח. לאחר פגישות והליכים נוספים, סכום הכופר תוקן והועמד על סך של 180,000 ש"ח.

3.

העותר סירב לשלם סכום זה ודרש להעמיד את הכופר על סכום מינימאלי בגובה 5% בלבד מסך ההכנסות שהעלים. המשיבה דחתה בקשה זו והודיעה לעותר כי עניינו מועבר לפרקליטות מחוז ת"א להמשך ההליכים הפליליים נגדו.

מכאן העתירה שבפנינו.

4.

העותר סבור כי דין החלטות המשיבה להתבטל. לדידו, יש להורות למשיבה לפרסם את נוהלי עבודתה ואת אופני חישוב שיעורי הכופר על ידה. כמו כן, העותר מבקש שהמשיבה תגלה את נימוקי החלטותיה בעניינו ותאפשר לו לגשת לחומרים הרלוונטיים. לבסוף, טוען העותר כי יש להורות למשיבה לבטל את החלטתה להעביר את התיק בעניינו לידי הפרקליטות לשם המשך ניהול ההליכים הפליליים נגדו.

5.

המשיבה בתגובתה סבורה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל הימצאותו של סעד חלופי. לשיטתה, העותר, אשר עוד לא הוגש בעניינו כתב אישום, צריך לנהל את ההליך הפלילי מול הפרקליטות כמקובל במשפט הפלילי. אין לאפשר לו למשוך את ההליכים באמצעות עתירה זו. עוד ציינה המשיבה כי מוסד הכופר מוכר בפסיקה ונתון לשיקול דעתה של המשיבה מבלי שתקום למי שעבר על החוק זכות קנויה לדרוש הסדר כופר.

6.

לאחר שהתקבלה תגובת המשיבה, ביקש העותר רשות להגיש תשובה לתגובתה. ברם, בנסיבות המקרה, ומעיון בנימוקי הבקשה, איננו מוצאים מקום להתיר הגשת תשובה, שכן שוכנענו שדי בחומר המצוי בתיק על מנת להכריע בעתירה.

7.

עיינו בעתירה ומצאנו כי דינה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי וכיוון שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בשיקול דעת המשיבה בעניין הסדרי כופר. העותר מבקש לכסות את בקשתו העוסקת באופן פרטני בהחלטות המשיבה על ידי הצבת הדרישה הרחבה לגילוי נהלי ואופני עבודתה של המשיבה. אולם, דומה כי לוז העתירה מצוי בשאיפתו להביא להפחתת הכופר שהוטל עליו ולשנות את דעת המשיבה בעניין נקיטת הליכים פליליים נגדו ולא בשאלות עקרוניות כבדות משקל. אולם, כידוע, באופן רגיל שאלת העמדת אדם לדין פלילי במקום להגיע עימו להסדר כופר איננה נתונה בידיו אלא מסורה היא לרשויות אכיפת-החוק (ראו למשל בג"ץ 9527/00 סאסי נ' נציב מס הכנסה (לא פורסם, 15.03.01)). את טענותיו באשר לפגמים בהתנהלות המשיבה נגדו יוכל העותר להעלות בפני הערכאה הדיונית אשר תדון בעבירות שייוחסו לו, אם אכן יוגש כתב אישום נגדו. יפים לכך דברי השופטת א' חיות בבג"ץ 3307/07 משאלי נ' מס ערך מוסף – נתניה (לא פורסם, 25.4.07) אשר עסק אף הוא בהחלטת המדינה להגיש כתב אישום במקום להסתפק בהסדר כופר עם מי שנחשד בעבירות מס:

"כבר פסקנו כי הערכאה הדיונית הפלילית מוסמכת לדון לא רק בטענות המכוונות ישירות כנגד האישום הפלילי, אלא גם בהשגות על חוקיות התנהלותן של רשויות המינהל טרם הגשת כתב האישום. לכן, כך נפסק, "על דרך השיגרה ובהיעדר טעמים מיוחדים... דרך המלך להעלאת טענות כנגד הפגמים שנפלו בהגשת כתב אישום (כולל בשלב החקירה) הינה במסגרת ההליך הפלילי גופו. ( בג"ץ 9131/05

ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל , תק על 2006(1) 1546, פיסקה 5 (2006). " (פס' 3 לפסק הדין).

כמו שם אף כאן, מסגרת זו איננה המקום המתאים לברר את טענות העותר נגד התנהלות המשיבה ואופני עבודתה, זאת בייחוד כאשר עניינו נדון כעת אצל הפרקליטות וטרם הוגש נגדו כתב אישום. אשר על כן, מהטעמים האמורים דין העתירה להידחות על הסף.

העתירה, איפוא, נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.