בשג"ץ 1474/13 ד"ר יונה בן יעקב נ. ועדת הכופר שליד רשות המיסים

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך (דנג"ץ 8622/12-א') מיום 03.02.2013 שבה דחתה את בקשת המערער להפחתת עירבון אותו חויב להפקיד במסגרת דיון נוסף שהגיש על פסק דינו של בית משפט זה שניתן בבג"ץ 5824/12 בן יעקב נ' ועדת הכופר שליד רשות המיסים (13.11.2012) (להלן: בג"ץ 5824/12 ).

עניינו של ההליך העיקרי כאמור, הוא בבקשה לקיום דיון נוסף בבג"ץ 5824/12 שם דחה בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (כבוד השופטים ע' ארבל, ח' מלצר ו-צ' זילברטל ) את עתירתו של המערער בעניין החלטות שנתנה המשיבה בעניינו. בית המשפט מצא כי יש לדחות את העתירה על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי ומכיוון שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בשיקול דעת המשיבה בעניין הסדרי כופר.

לאחר שהוגשה הבקשה לקיום הדיון הנוסף, קבעה הרשמת כי על המערער להפקיד עירבון בסך של 30,000 ש"ח. המערער, מצדו, הגיש לבית המשפט בקשה להפחתת סכום העירבון "כך שלא יעלה על 5,000 ש"ח" התואם את סכום ההוצאות שחויב לשלם למשיבה בבג"ץ 5824/12. המשיבה התנגדה לבקשה, ובהחלטתה מיום 03.02.2013 דחתה הרשמת את הבקשה בקובעה כי סכום העירבון שנקבע במסגרת הבקשה לקיום הדיון הנוסף נגזר הן מייחודיותו של ההליך שהינו חריג לעיקרון סופיות הדיון והן נוכח הצורך להבטיח כי המשיבה תוכל לגבות את הוצאותיה, אם תיפסקנה. הרשמת הוסיפה כי גובה ההוצאות שנפסקו בבג"ץ 5824/12 נקבע בהתחשב בכך שעתירתו נדחתה על הסף ובכל מקרה זהו רק אחד מתוך כמה שיקולים הנבחנים בעניין זה. עוד ציינה הרשמת כי על פי טענת המשיבה, המערער טרם שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו. כמו כן נקבע כי אף שהמשיבה מיוצגת על ידי פרקליטות המדינה, ייצוג זה כולל עלויות כספיות שיש להבטיחן באמצעות הפקדת העירבון. הרשמת הוסיפה וקבעה כי המערער לא הוכיח כי אין ביכולתו להפקיד את העירבון בשיעור שנקבע וכי הוא עצמו אינו טוען כי הוא חסר יכולת כלכלית, אלא שהוא יתקשה לגייס את סכום העירבון. כמו כן נקבע כי על פני הדברים סיכויי ההליך נחזים להיות נמוכים בשים לב להוראת סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.

מכאן הערעור שלפניי שבו טוען המערער בין היתר כי העירבון שנקבע צריך להיקבע באופן יחסי לסכום ההוצאות שבהן חויב בבג"ץ 5824/12 ועוד הוא טוען כי הוא שילם למשיבה את ההוצאות שבהן חויב. נוסף על כך טוען המערער כי היה על הרשמת להתחשב בהיותו אדם פרטי ובמהות ההליך העיקרי, שהינה ביקורת שיפוטית על רשות שלטונית, ובהקשר זה נטען כי הטלת עירבון בשיעור שנקבע עשוי להרתיע בעלי דין מלממש את זכות הגישה שלהם לערכאות. בנוסף נטען כי המשיבה היא גוף שלטוני ולכן היא לא תימצא במצב של חסרון כיס בשל קיום הדיון הנוסף. יתר על כן, טוען המערער כי מכיוון שהוא לא הגיש בקשה לפטור מעירבון, הרי שהוא לא נדרש להוכיח כי הוא אינו יכול לגייס את העירבון מסביבתו הקרובה או להסביר את פשר מימון ייצוגו המשפטי. כמו כן נטען כי שגתה הרשמת בהערכתה את סיכוייו הנחזים של ההליך.

דין הערעור להידחות. המקרה דנן אינו מצדיק התערבותי בשיקול הדעת הרחב שבו נושאת הרשמת בבואה לחייב בעל דין בהפקדת עירבון בהליך (ראו בש"א 10216/02 ר.י.ו מהנדסים בע"מ נ' עיריית ראשון לציון (16.01.2003)). אשר לטענת המערער לפיה יש להעמיד את העירבון בגובה ההוצאות שבהן חויב בפסק הדין, הרי שגובה ההוצאות אינו גוזר לבדו את סכום העירבון הקבוע בהליך בהיותו רכיב אחד מתוך מכלול הרכיבים הנבחנים בעניין זה (השוו בש"א 4856/05 סבג נ' סימון (28.08.2005)). אוסיף כי בשים לב לעניינו של ההליך העיקרי – בקשה לדיון נוסף בפסק הדין שניתן בבג"ץ 5824/12 – דומה שבנסיבות העניין סיכוייו הלכאוריים של ההליך אינם גבוהים במידה הנבחנת לצורך הפחתת העירבון. זאת ועוד; לא הוכח לפניי כי בנסיבות העניין המערער חסר יכולת כלכלית לעמוד בהפקדת העירבון בסכום שנקבע וזאת בין אם יסתייע לצורך כך בסביבתו הקרובה.

נוכח האמור, הערעור נדחה.

על המערער להפקיד את העירבון בסכום שקבעה הרשמת בהחלטתה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק דיני לידיו. לא ייעשה כן, יירשם ההליך לדחייה ללא כל הודעה נוספת.