בג"ץ 5839/05 סולימאן דרויש חג'אזי נ. בית המשפט המחוזי בירושלים

השופטת ע' ארבל:

1.בעתירה שבפנינו מבקש העותר כי נורה על בטלותו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 1465/97 חג'אזי נ' ועד עדת הספרדים ואח' שניתן ביום 30.3.05 על ידי כב' השופט י' עדיאל (להלן – פסק הדין ).

פסק הדין הכריע בשאלת הבעלות במתחם מקרקעין לא מוסדר בשכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים (להלן - המקרקעין ). המתחם מכונה גם "מערת שמעון הצדיק". בית המשפט המחוזי דחה בפסק דינו את תביעתו של העותר להצהיר כי הוא בעל המקרקעין וקבע כי הבעלות נתונה למשיבות 2 ו-3.

העותר הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. הערעור טרם נשמע. בקשות לעיכוב ביצוע שהגיש העותר, ראשית לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן לבית המשפט העליון נדחו.

2.העותר טוען בעתירתו כי פסק הדין בטל מאחר שהוא לא נכתב, להערכתו, על ידי השופט עצמו. את טענתו זו סומך הוא הן על קריאתו את פסק הדין, וביתר דיוק על "...ניסוחו, לשונו, סגנונו, וניתוח הראיות והמסמכים שפורטו", כלשונו, והן על מסמכים שמצא, לטענתו, בעת שעיין בתיק בית המשפט ביום 10.4.05. מסמכים אלה הינם מזכר שנרשם, על פי הנטען, ביום 3.1.05 על ידי עובדת מזכירות בית המשפט ובו נכתב כי אחד, רונן, "היועץ המשפטי", כפי שהוא מכונה במזכר, החזיר למזכירות את התיק וכי חוות הדעת נשלחה לשופט ביום 17.6.04 וכן חוות דעת מודפסת שהכין לטענתו אותו רונן ושעליה תיקונים שנעשו לדברי העותר על ידי השופט ושהינם "תיקונים קוסמטיים" כהגדרתו, גרידא.

3.לאחר שעיינו בעתירה הגענו לידי מסקנה כי דינה להידחות על הסף. טענתו של העותר בדבר בטלות פסק הדין הועלתה במסגרת הודעת הערעור שהגיש לבית משפט זה. הערעור הוא המסגרת הדיונית בה על העותר להשמיע כל טענה שבידו בנוגע לפסק הדין ולקביעות שבו. משכך, אין כל מקום לבחינת הטענה על דרך עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, שכידוע אינו מהווה ערכאת ערעור על פסקי הדין הניתנים על ידי בתי המשפט.

העתירה נדחית איפוא.

ממילא נדחית גם העתירה למתן צו ביניים.