בג"ץ 5907/04 הנרי אסלנוב נ. המועצה האזורית גליל תחתון

השופט ס' ג'ובראן :

1.עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותר לבטל ארבעה פסקי-דין של בתי-הדין לעבודה, אשר דחו את תביעותיו נגד משיבה 1 (להלן: המועצה).

2.העותר הועסק בידי המועצה כמורה למוסיקה במשך שש שנים, עד לפיטוריו. לאחר שפוטר הגיש העותר בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעה נגד המועצה, בה תבע כי ישולמו לו הפרשי שכר ופיצויי פיטורין. כן ביקש העותר להכיר בו, לצורך חישוב שכרו, כמורה ולא כמדריך במסגרת החינוך המשלים, ובהתאם כי על יחסי העבודה שבינו לבין המועצה יוחלו הוראותיהם של ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי ההוראה של משרד החינוך, ולא אלו החלים על עובדי ההוראה בחינוך המשלים.

ביום 27.9.96 דחה בית-הדין האזורי את תביעת העותר, לאחר שקבע כי העותר עבד כמדריך במסגרת החינוך המשלים ולא כמורה. קביעת בית-הדין התבססה על העובדה שהעותר לא לימד בכיתות רגילות, כפי שמורה בבית-הספר מלמד, אלא לימד תלמידים באופן אישי או בקבוצות קטנות מחוץ לשעות הלימודים הרגילות, ועל כך שהלימודים היו לימודי בחירה שהורי התלמידים היו חייבים בעבורם בתשלום נוסף.

על פסק-דינו של בית-הדין האזורי ערער העותר לבית-הדין הארצי לעבודה. ערעורו נדחה לאחר שבית-הדין הארצי לא ראה להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית ובמסקנות אליהן הגיעה.

בחלוף כחצי שנה הגיש העותר שוב תובענה נגד המועצה, הפעם בבית-הדין האזורי לעבודה בנצרת. בתביעתו טען, כי המועצה הפרה את חוזה העבודה עמו וביקש לפצותו על כך. בית-הדין האזורי דחה את התביעה על הסף, לאחר שקבע כי הסוגיה כבר נדונה והוכרעה בפסק-דינו של בית-הדין האזורי בחיפה וכי עקרון סופיות הדיון מחייב שלא להיענות לניסיונותיו של העותר לשוב ולעורר את העניין, אף אם באדרת חדשה.

העותר חזר וערער לבית-הדין הארצי לעבודה, וזה שב ודחה את ערעורו. מכאן העתירה שבפנינו.

3.דין העתירה להידחות על הסף. כלל ידוע הוא, כי אין בית-משפט זה יושב כערכאת ערעור על הכרעתם של בתי-הדין לעבודה ולא יתערב בה, אלא אם נגועה היא בטעות משפטית מהותית או ששיקולים מיוחדים של צדק מחייבים התערבות (ראו בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית-הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673, 693). עניינו של העותר אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. השאלות שהוא מעלה הן כולן במישור העובדתי, והינן בעלות אופי ערעורי מובהק (ראו בג"ץ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים נ' בית-הדין האזורי לעבודה , פ"ד מט(1), 573, 586-585). אף בנסיבותיו האישיות, קשות ככל שיהיו, אין כדי לשנות ממסקנה זו.

העתירה נדחית.