בג"ץ 5916/02 "משמר"-חברה לשמירה בטחון ושירותים בע"מ נ. אליהו חברה לביטוח

עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"א 6945/98 "משמר" חברה לשמירה ביטחון ושירותים בע"מ נ' קלר קסטיאל ואח' (טרם פורסם). לטענת העותרת קבע בית-המשפט העליון בפסק-דינו זה הלכה הראויה לדיון נוסף בה, ומכאן עתירתה שלפנינו.

2.ואלה עיקרי העובדות שלעניין: יום אחד הילכה הגב' קלר קסטיאל במסדרון בית החולים "קפלן", ולפתע החליקה, נפלה ונפגעה. החלקה זו נגרמה בשל כך שריצפת המסדרון היתה רטובה וחלקה. גב' קסטיאל תבעה בנזיקין את בית החולים ואת קופת חולים הכללית, ואלו צירפו את העותרת כצד שלישי. העותרת היתה אותה עת קבלן הניקיון של בית החולים, ולטענת בית החולים וקופת חולים, רשלנותה של העותרת היא שהביאה להחלקתה של הגב' קסטיאל. כשמונה שנים לאחר שהומצאה לעותרת הודעת צד שלישי, המציאה העותרת למשיבות 1 ו2- לפנינו - חברות הביטוח אשר ביטחו אותה במועד התאונה - הודעת צד רביעי, ולפיה חייבות הן חברות הביטוח לשפותה בגין כל פיצוי שהיא, העותרת, תחוייב בו. חברות הביטוח השיבו לטיעוני העותרת (בין השאר) כי ההודעה שנשלחה אליהן דינה כי תידחה מחמת התיישנות.

3.בית-המשפט המחוזי חייב את בית החולים ואת קופת חולים לפצות את גב' קסטיאל על נזקיה, והוסיף וקיבל את טיעוניהם של בית החולים ושל קופת חולים כי העותרת חייבת לשפותם בגין מלוא חיוביהם לגב' קסטיאל. אשר לטיעוניה של העותרת כלפי חברת הביטוח, טיעונים אלה נדחו מחמת התיישנות.

4.העותרת ערערה לבית-המשפט העליון על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ואחת מטענותיה היתה כי תביעתה נגד חברת הביטוח - כצד רביעי - נדחתה שלא-כדין. השאלה שבמחלוקת היתה בנושא ההתיישנות, וביתר דיוק: מה היה המועד שבו נתגבשה זכותה של העותרת נגד חברות הביטוח שלה? האם המועד היה היום שבו נודע לעותרת על התביעה נגדה, דהיינו: לכל המאוחר עם קבלתה של הודעת צד שלישי שנשלחה אליה בידי בית החולים וקופת חולים, או, האם נתגבשה עילת תביעה לזכותה של העותרת נגד חברות הביטוח רק ביום מתן פסק-הדין המטיל עליה חבות כלפי התובעת? בית-המשפט המחוזי קבע כגירסה קמא ואילו העותרת טענה לגירסה בתרא.

5.בית-המשפט העליון (מפי השופט מצא ובהסכמת השופטות שטרסברג-כהן ודורנר) דחה את הערעור, ואלה היו דבריו בסוגיית ההתיישנות:

שורש המחלוקת נעוץ בפירוש הוראתו של סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981-, הקובע לאמור:

סייג

להתיישנות

70.בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח.

אין חולקין כי סעיף 70 קובע חריג להוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, המורה כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". ברי כי סעיף 70 נועד להאריך את תקופת ההתיישנות האמורה ביחס לתביעות לתגמולי ביטוח כשהמדובר בביטוח אחריות. כן מוסכם, כי תקופת ההתיישנות הרגילה לתביעת הצד השלישי נגד המבוטח היא - כמצוות סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח1958- - בת שבע שנים. השאלה היא ממתי יש למנות את תקופת ההתיישנות המוארכת, בהתאם לסעיף 70 הנ"ל, לתביעת המבוטח נגד המבטח, לקבלת תגמולי ביטוח בגין חבות המבוטח כלפי הצד השלישי. בית המשפט המחוזי העלה מהוראת סעיף 70 לחוק, כי "המבוטח יכול להגיש את תביעתו נגד המבטח תוך שבע שנים מיום שנודע לו

על עילת התביעה" (של הצד השלישי נגדו - א' מ'); ואילו לטענת בא-כוח המערערת, את הוראת סעיף 70 יש לפרש כקובעת, כי בידי המבוטח להגיש את תביעתו נגד חברת הביטוח תוך שבע שנים מיום מתן פסק הדין המטיל עליו חבות כלפי הצד השלישי. תמיכה לפרשנות נטענת זו מוצא בא-כוח המערערת בע"א 493/63 קופת חולים נ' קבוצת כנרת , פ"ד יח(2) 225, בו נקבע כי העילה לתביעת השתתפות בין מעוולים בצוותא אינה קמה אלא לאחר חיובו של המעוול הנתבע באחריות לנזק (ראו דברי השופט ח' כהן בעמ' 232א'-ב', ודברי השופט זוסמן בעמ' 234ו'-ז'). בא-כוח המערערת טען, שכשם שעילתו של מעוול בצוותא, לתביעת השתתפות משותפו לביצוע העוולה, אינה קמה אלא לאחר שחויב בפסק-דין לפצות את הנפגע, כך אף עילתו של מבוטח לתבוע שיפוי ממבטחו, בהתאם לפוליסה לביטוח אחריות, אינה קמה אלא משניתן פסק-דין הקובע את חבותו כלפי הצד השלישי.

6.גם בעניין זה דין עמדתה של המערערת להידחות. סעיף 65 לחוק חוזה הביטוח מורה ביטוח אחריות מהו:

מהות הביטוח

65.בביטוח אחריות חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי; מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה.

דוק לשון הרישא: "חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי"; ודוק גם לשון הסיפא: "מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה". הווי אומר: "מקרה הביטוח", המקים למבוטח עילה לשיפוי נגד המבטח, חל ביום בו נוצרת העילה שמכוחה עשוי המבוטח להיות מחויב כלפי הצד השלישי. אמור מעתה: מעת שנוצרה לצד השלישי עילת תביעה כלפי המבוטח, נוצרת למבוטח עילה לשיפוי כלפי המבטח.

תפיסה מושגית זו מונחת גם ביסוד הוראתו של סעיף 70. כך עולה גם מע"א 3812/91 ג'רייס נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ , פ"ד מח(3) 441, בו נדרש השופט אור, בין היתר, לפרשנותו של סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח. בהתייחסו לרציונל הניצב ביסוד הוראתו של סעיף 70, הצביע השופט אור על הזיקה שבין סעיף 70 לסעיף 65 לחוק. להלן דבריו:

מסעיף 65 עולה, שמרוץ ההתיישנות של תביעת המבוטח נגד המבטח בביטוח אחריות מתחיל עם היוולד עילת התביעה של הצד השלישי כנגד המבוטח. מכיוון שהמבוטח צפוי להיתבע על-ידי הצד השלישי במשך כל תקופת ההתיישנות החלה על תביעת הצד השלישי נגדו, ואורכה של זו במקרה הרגיל הוא שבע שנים, בא סעיף 70 וקובע לגבי ביטוח אחריות חריג לתקופת ההתיישנות הרגילה בת שלוש השנים של תביעת מבוטח נגד המבטח. לולא הוראה זו של סעיף 70, המבוטח היה עלול להיתבע על-ידי הצד השלישי לאחר חלוף שלוש שנים ממקרה הביטוח, כשתביעתו של המבוטח כלפי המבטח כבר התיישנה (שם, בעמ' 449).

ובכן, סעיף 70 אכן מאריך ביחס לתביעת שיפוי של מבוטח בביטוח אחריות את תקופת ההתיישנות הרגילה הקבועה בסעיף 31 לשאר תביעות של מבוטחים נגד מבטחיהם. ככלל, ואם אין מתקיימת עילה להארכה נוספת של תקופת ההתיישנות - כגון על-פי הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, בשל היעדר ידיעה או אפשרות ידיעה אודות קיומה של עילת הצד השלישי כנגדו - תקופת ההתיישנות לתביעת השיפוי של המבוטח נגד המבטח תחושב כחופפת את תקופת ההתיישנות החלה על תביעת הצד השלישי נגד המבוטח.

לא למותר לציין, כי בקביעתו שעל ההודעה לצד-רביעי שנשלחה על-ידי המערערת לחברות הביטוח חלה התיישנות, יצא בית המשפט המחוזי מהנחה שהיטיבה עם המערערת, היינו כי עד ליום בו צורפה כצד-שלישי לתובענה לא ידעה ואף לא יכלה לדעת אודות קיום עילתה של המשיבה כנגדה. לנוכח הנחה מיטיבה זו, שבפועל החילה עליה את הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, היה על המערערת לצרף את חברות הביטוח כצד-רביעי לתובענה עד תום שבע שנים מיום צירופה שלה. אלא שהיא עשתה כן קרוב לשמונה שנים לאחר מועד זה, ובנסיבות אלו שוב לא יכול היה להתעורר ספק כי על הודעתה לצד-רביעי חלה התיישנות.

בית-המשפט העליון קבע אפוא כי תביעתה של העותרת נגד חברות הביטוח נלכדה ברשת ההתיישנות והחליטה לדחות את ערעורה. מכאן עתירתה של העותרת לדיון נוסף.

6.לא בכדי הארכנו להביא מפסק-דינו של בית-המשפט העליון, שכן יש בהם בדבריו - לדעתנו - תשובה לכל טענות העותרת כולן, ולנו לא נותר להוסיף אלא מעט-מזעיר.

7.כהוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א1981- ( החוק ):

התיישנות

31.תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח.

ובענייננו: שלוש שנים מיום התאונה, והוא כהוראת סעיף 65 לחוק:

מהות הביטוח

65.בביטוח אחריות חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי; מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה.

"מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה". "עילת החבות", קרא: עילת החבות של המבוטח כלפי הניזוק, לאמור - יום התאונה (בכפוף להוראת התיישנות ספציפית). ואולם, בשים-לב לכך שזכותו של הנפגע כלפי המבוטח אינה מתיישנת אלא בעבור שבע שנים, וכדי שלא להביא לכך שזכותו של המבוטח כלפי המבטח תתיישן לפני שהמבוטח יֵדַע כלל על אירועו של מקרה הביטוח - קרא: על התאונה - הוסיף החוק וקבע, בסעיף 70 בו, הארכה של תקופת ההתיישנות, תוך השוואתה לתקופת ההתיישנות של הניזוק כלפי המבוטח. וכלשון סעיף 70 לחוק:

סייג

להתיישנות

70.בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח.

(הערה: הנה לפנינו דוגמה לחוסר אלגנטיות בחקיקה: "הצד השלישי" כאן אינו הצד השלישי המקובל בהודעה לצד שלישי; שצד שלישי בסידרי הדין המקובלים הוא חברת הביטוח, ואילו "הצד השלישי" כאן הוא התובע).

צרף אחד לאחד וידעת כי תביעתה של העותרת התיישנה.

8.העותרת תולה עצמה באילן גדול - פסק-הדין שניתן בפרשת קבוצת כנרת - ולפיו עילה להשתתפות בין מעוולים בצוותא נולדת רק עם חיובו בדין של מעוול הנתבע באחריות לנזק. היקש זה, מושך את הלב ככל שהוא, אינו אוצר כוח לעמוד נגד הוראות חוק מפורשות בענייננו. יתר-על-כן: ההיקש אין הוא היקש בין תאומים זהים - או, למיצער, בין תאומים - אלא בין בני-דודים רחוקים, ועל כן היקש הוא מן החלשים שבהיקשים. שהרי שיפוי בין מעוולים שיפוי הוא בין מעוולים בצוותא ואילו בענייננו מדובר בשיפוי מצד שלישי (במובנו הנכון של "צד שלישי"), ולא בהכרח הרי זה כהרי זה.

9.העותרת מעלה קשיים אלה ואחרים העלולים להתעורר כתוצאה מהילכת בית-המשפט, אלא שדרך העולם היא שכל הלכה תעורר קשיים בקצהָ. ומה על חמישים האמה של ר' ירמיה? ועל שלוש השנים - או על שבע השנים - בענייננו? זה דינם של מועדים, של מישקלות ושל מידות, שבקצה-קצהם גבולותיהם שרירותיים הם. וזה ככל הנראה ויתורו של הצדק (הנחזה) לסדר.

10.העתירה נדחית. העותרת תשלם למשיבות 1 ו2- יחדיו סך 5,000 ש"ח שכר טירחת עורך-דין.

היום, י"ב בתשרי תשס"ג (18.9.2002).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

02059160. G02

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

רשם

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il

לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il