בג"ץ 5918/08 חיים נתנאל בע"מ נ. שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן

שניתנה תוך פגיעה בזכות זו - להתבטל. על פי הנטען, הפגיעה בזכויותיהם של העותרים אינה אלא מדגם המייצג תופעה לפיה בתי משפט אינם נוטים להקפיד על זכות הטיעון המוקנית לבעלי דין בתקנה 241 לתקנות.

3.

העותרים טוענים, כי שלילת הזכות להגיש תשובה או תשובה לתשובה נעשית בניגוד לאמור בתקנה 241 לתקנות, פוגעת בזכות הטיעון של בעלי הדין, גורמת להגשת ערעורים שלא היו מוגשים אלמלא כן ולבזבוז משאבים של בעלי הדין ושל מערכת המשפט.

4.

לפיכך, מבקשים העותרים כי נורה למשיב 1, שר המשפטים, ליתן טעם מדוע לא יפעל בתוקף הסמכות המסורה לו על פי סעיפים 108-109 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן:

חוק בתי המשפט ), ויתקין תקנות האוסרות על שופטים ליתן החלטות בבקשות בכתב כל עוד לא הוגשה תשובה וכן כל עוד לא הוגשה תשובה לתשובה, או כל עוד לא עבר המועד להגשתן.

לחלופין, מבקשים העותרים כי נורה למשיב 2, מנהל בתי המשפט, ליתן טעם מדוע לא יפעל בתוקף הסמכות המסורה לו על פי סעיף 82(ב) לחוק בתי המשפט ויפרסם הוראות מינהל הכוללות נוהל מחייב אשר ימנע ממזכירויות בתי המשפט להעביר בקשות בכתב ללשכות שופטים, בטרם הוגשה תשובה או תשובה לתשובה או כל עוד לא עבר המועד להגשת תשובות אלה. לחלופי חילופין מבקשים העותרים כי נורה למשיב 2 ליתן טעם מדוע לא יפרסם הוראות מינהל הכוללות נוהל מחייב אשר ימנע ויאסור על שופטים ליתן החלטה בבקשות שטרם הוגשה בהן תשובה או תשובה לתשובה או שטרם חלף המועד להגשת התשובות.

5.

לטענת העותרים, זכות הטיעון הינה זכות יסוד הנמנית על כללי הצדק הטבעי. תקנה 241 לתקנות מעגנת את זכות הטיעון של בעל דין במסגרת בקשות בכתב. במסגרת תקנה 241 לתקנות, מחוקק המשנה העניק לבית המשפט את הסמכות לשנות את המועד להגשת תשובה או תשובה לתשובה, אולם לא העניק לו כל שיקול דעת לשלול מבעלי הדין את הזכות להגיש תשובה או תשובה לתשובה. החריג היחיד בעניין זה קבוע בתקנה 244 לתקנות לפיה אם נוכח בית המשפט או הרשם שהשהייה הכרוכה בדיון בדרך הרגילה עלולה לגרום נזק שאין לו תקנה או נזק חמור, רשאי הוא ליתן צו על פי צד אחד.

6.

העותרים פנו, באמצעות בא כוחם, אל המשיבים 1 ו-2, וביקשו כי יפעלו להתקנת תקנות או לפרסום נהלים כמפורט לעיל. תשובותיו של המשיב 2, בעצמו ובאמצעות נציגיו, אשר ניתנו גם בשם המשיב 1, לא סיפקו את העותרים, ולכן הם פנו בעתירה לבית משפט זה.

7.

המשיבים 1 ו-2 (להלן:

המשיבים ) סבורים כי העתירה אינה מבוססת על תשתית עובדתית מספקת, שכן היא נסמכת על מספר מקרים בודדים המתוארים על ידי העותרים, ומעבר לכך לא מובא כל תיאור סטטיסטי, כללי, המצביע על תופעה כלשהי.

8.

עוד טוענים המשיבים כי העותרים לא הצביעו על כל מקור המחייב את המשיבים לנהוג כמבוקש בעתירה ולפיכך אין כל עילה למתן סעד על ידי בית משפט זה.

9.

המשיבים מציינים, כי ככל שאכן ניתנות החלטות באופן המנוגד לתקנה 241 לתקנות, הרי שהדרך הראויה והמתאימה להתמודד עם החלטות שגויות של בתי המשפט היא הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור.

10.

המשיבים סבורים, כי אין כל חובה ואין כל מקום להתקין תקנות שכל תכליתן היא לחייב שופטים לפעול על פי תקנות אחרות שקיימות כבר ושהשופטים ממילא מחויבים לפעול על פיהן.

11.

המשיבים טוענים עוד, כי יצירת נוהל כמבוקש בעתירה עלולה להוביל לפגיעה או התערבות בשיקול הדעת השיפוטי באמצעות הוראות נוהל. לדבריהם, כל נשיא של בית משפט או שופט רשאי לקבוע למזכירות הנחיות קונקרטיות בעניין זה ומדובר בנושאים שהם במסגרת הניהול הפנימי של בתי המשפט. לטענת המשיבים, קיים חשש כי קביעת נוהל עלולה לפגוע בסמכויות ובשיקול הדעת השיפוטי המוקנה לשופטים בתקנה 241 לתקנות עצמה, קרי, שיקול הדעת המסור להם לקבוע מועד אחר מזה שנקבע בתקנה להגשת תשובה או תשובה לתשובה.

12.

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף, בין בשל קיומו של סעד חלופי ובין משום שהעתירה אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה.

13.

ראשית, אין חולק כי על פי תקנה 241 לתקנות, החלטה בבקשה בכתב תינתן לאחר הגשת תשובה [תקנה 241(ג)] ותשובה לתשובה [תקנה 241(ג1)] וכן - אם ראה בית המשפט צורך בכך - לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם [תקנה 241(ד)]. יצויין, כי התקנה נוקטת לשון "רשאי", קרי, הבחירה בידי בעל הדין אם להגיש תשובה או תשובה לתשובה, ואם חלף המועד שנקבע בתקנות או שקבע בית המשפט, ולא הוגשה התשובה, רשאי בית המשפט ליתן החלטה בבקשה אף בהיעדר תשובה.

ככל שניתנה החלטה בלא שהוגשה תשובה או תשובה לתשובה (ואף בטרם חלף המועד להגשתן), פתוחה בפני בעל הדין הדרך לפנות לבית המשפט - במקרה המתאים לכך - בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד (תקנה 201 לתקנות) או להגיש בקשת רשות ערעור או ערעור (בהתאם לצורך). כלומר, בפני בעל דין הנפגע מהחלטה אשר ניתנה בניגוד להוראות תקנה 241 לתקנות, קיים סעד חלופי. בנסיבות אלה, אין כל צורך במתן סעד על ידי בית המשפט הגבוה לצדק [ראו למשל: בג"ץ 1607/05

נחמיה נ' כב' השופטת ש' דותן - ביהמ"ש בת"א

(לא פורסם, 20.3.2005)]. יתרה מכך, אין כל צורך בהתקנת תקנות שכל תכליתן להורות לשופטים לפעול על פי התקנות הקיימות.

14.

אשר לבקשת העותרים הנוגעת לפרסומו של נוהל אשר יאסור על מזכירויות בתי המשפט להעביר ללשכות השופטים בקשות שבהן טרם הוגשה תשובה או תשובה לתשובה - המשיב 2 השיב לפניותיהם של העותרים בעניין זה תשובות מנומקות, ונימוקיו לאי פרסום נוהל הינם ראויים וסבירים ואינם מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. בנסיבות אלה, דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה [ראו למשל: בג"ץ 8107/05 זיידנבאום נ' פקיד שומה נתניה (לא פורסם, 2.1.2006)].

15.

נוכח התוצאה אליה הגענו, איננו רואים מקום להתייחס לבקשה לפרטים נוספים שהוגשה מטעם העותרים ביום 16.9.2008, אשר ממילא נראה כי היה לה מקום רק אילו ניתן צו על תנאי במסגרת העתירה.

נוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית על הסף. על אף שהוגשה תגובה מטעם המשיבים, איננו עושים צו להוצאות.