בג"ץ 5926/12 אירינה ברונר נ. משרד הקליטה

השופט ח' מלצר :

1.

בגדרי העתירות שלפנינו מבקשת העותרות להורות למדינה לסייע להן במציאת דיור ציבורי, שלו הן זכאיות, להבנתן, או כי המדינה תעביר להן סכום כסף לשם רכישת דירה. מעיון בעתירות, שאינן ברורות די צורכן, עולה כי העותרות עלו ארצה בשנת 1998. גב' גלינה ברונר היא פנסיונרית, ואילו בתה, גב' אירינה ברונר היא בת כ-49, ומתגוררת עימה.

2.

דין העתירות – להימחק על הסף, וזאת מחמת קיומו של סעד חילופי , והוא פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים בעניין בקשתן של העותרות לאישור דיור ציבורי, או לערכאה האזרחית המתאימה – בכל הקשור לסעד הכספי שהעותרות תובעות. פירוט הדברים יובא מיד בסמוך.

3.

באשר לבקשתן של העותרות למתן דיור ציבורי, פרט 13 לתוספת הראשונה ל חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 קובע כי לבית המשפט לעניינים מנהליים נתונה הסמכות לדון ב:

"דיור ציבורי – החלטה של רשות בעניין דיור ציבורי לפי חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998, למעט סעיף 12, ולפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, וכן עניני דיור ציבורי לפי כל נוהל".

מאחר שהדיור הציבורי ניתן למעשה על פי נהלי משרד הקליטה ומשרד הבינוי והשיכון, החלטות בנושאים אלה מסורות לבית המשפט לעניינים מנהליים, ועל כן, ככלל, אין מקום לקבל עתירות בנושא דיור ציבורי (ראו: בג"צ 10949/08 רופר נ' משרד הבינוי והשיכון

(לא פורסם, 1.2.2009)).

מאידך, התביעה לסעד כספי, דינה להיבחן לגופה על ידי הערכאה האזרחית המתאימה.

4.

טרם סיום ראוי להעיר כי המדינה ציינה בתגובתה המקדמית לעתירות, שהתבקשה על ידי בית המשפט, כי העותרות סירבו לקבל דיור ציבורי בצפון, או בדרום הארץ, שהוצע להן, והן עומדות על כך שיימצא להן פתרון רק בערים בת-ים או חולון, על אף מצוקת הדירות הציבוריות באזורים אלה. כמו כן יש לציין כי המדינה הודיעה כי היא מוכנה גם היום לבדוק אפשרות להעברתה של גב' אירינה ברונר לדיור ציבורי בצפון, או בדרום הארץ.

5.

נוכח כל האמור לעיל – העתירות נמחקות בזאת על הסף, זאת בשל קיומו של סעד חלופי כאמור. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.