בג"ץ 5938/96 מדינת ישראל נ. יהודה אסייג

בפנינו ערעורה של המדינה וערעורו של יהודה אסייג. שני הערעורים סבו מלכתחילה על הכרעת-הדין ועל גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע שהרשיע את אסייג בעבירה של סיוע לרצח וגזר עליו 10 שנות מאסר בפועל. בהמלצת בית המשפט חזרו בהם שני הצדדים מן הערעורים על הכרעת-הדין והשאירו על כנם את הערעורים על גזר הדין, כשהמדינה עומדת על החמרת העונש על-ידי הטלת מאסר לתקופה הקרובה לתקופה המירבית הקבועה בחוק (20 שנה) ואילו הסניגור מבקש להקל בעונשו להפחית מתקופת המאסר ולהוסיף מאסר על תנאי או למצער להשאיר את העונש על כנו.

אסייג ריצה עד כה כ7- שנות מאסר בפועל מתוך 10 השנים שהוטלו עליו והוא היה אמור ב1/00- לעמוד בפני ועדה להפחתת ה1/3-, דבר שנדחה מחמת היות הערעורים תלויים ועומדים.

הרצח שבוצע היה רצח מתועב ואכזרי ללא עילה וללא מניע של ממש. הוא בוצע על-ידי אחר שרצח את המנוח, חייל, בדם קר ובאכזריות כשאסייג מסייע בידו. האחר הורשע על פי הודאתו ונדון למאסר עולם.

בית המשפט המחוזי שקל את כל השיקולים הרלבנטיים וגזר את הדין בהתחשב הן בחלקו של אסייג ברצח הן בהיבט הציבורי של הרתעה והן בהיבט האישי, כמפורט בדו"חות שירות המבחן. מדו"חות אלה עולה מצב נפשי ופסיכולוגי קשה של אסייג, נכה צה"ל על רקע פציעת ראש ממנה הוא סובל. כפי שעולה מהיסטוריה רפואית מאז 1986, גרמה לו הפציעה לסף גירוי נמוך ולירידה במערכת השליטה העצמית. בעברו של אסייג עולות שלוש עבירות בהן הורשע שאינן משליכות ישירות על המקרה הנדון.

אף שבית המשפט המחוזי נתן דעתו לכל השיקולים הראויים סבורים אנו כי הוא שם דגש יתר על הנסיבות האישיות אל מול חומרת העבירה, חומרת מעורבותו של אסייג וההיבט הציבורי.

לפיכך, אנו מחליטים לדחות את שני הערעורים על הכרעת הדין, לקבל את ערעור המדינה על קולת העונש ולהחמירו במידה מסוימת, שכן, אין בית משפט זה נוטה למצות את הדין, בערעור.

אנו מעמידים את העונש על 12 שנות מאסר במקום 10 שנים שהוטלו על-ידי הערכאה הראשונה. כמו כן מחליטים אנו להטיל על אסייג מאסר על תנאי של שנתיים למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירות שהן פשע.