בג"ץ 5939/96 ויקטור צמח נ. רחל שלשבסקי

1.זהו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום. בבית משפט זה ניתנה רשות ערעור בשאלה:

"אם ניתן להפחית פיצויים מוסכמים מכח סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א1970-, כאשר הם נתבעים על פי שטר שניתן להבטחת התשלום".

2.עניין לנו בצדדים לחוזה שכירות, שלהבטחת התחייבויות השוכרים כלפי המשכיר, על פיו, מסרו השוכרים למשכיר שטר על החלק, שנחתם על-ידי השוכרים ועל ידי ערבים, שהם המשיבים. הסכם השכירות קבע, כי כל צד שיפר את ההסכם ו/או אחד מסעיפיו, ישלם פיצוי מוסכם בסך 10,000$, בנוסף ליתר הסעדים להם זכאים הצדדים והשטר נועד להבטיח גם התחייבות זו. השוכרים מסרו למשכיר את השטר. ליד המילים "התמורה קיבלתי ב..." המהוות חלק מן השטר, הוספו המילים "בהתאם לחוזה שכירות מיום 31.7.81". המשכיר מילא את סכום הפיצויים בשטר שנמסר לו על החלק.

בית משפט השלום פסק את מלוא סכום השטר ובית המשפט המחוזי העמידו על 40% מן הסכום. מכאן הערעור שלפנינו, לפי הרשות שניתנה.

3.אנו סבורים כי בנסיבות הנדונות, במערכת יחסים בין צדדים ישירים, כאשר השטר ניתן במסגרת חוזית וקשור בה וניתן להבטחת ההתחייבות שבאותו חוזה, והשטר מפנה אל החוזה, לא יצאה שגגה מתחת ידו של בית המשפט המחוזי בהפחיתו את סכום הפיצויים, כפי שעשה. במה דברים אמורים?

4.אחד מיסודותיו החשובים של שטר חוב הוא היותו הבטחה ללא תנאי (סעיף 84 (א) לפקודת השטרות (נוסח חדש). הרציונל העומד בבסיס דרישה זו הוסבר על ידי ד"ר י. זוסמן בספרו דיני שטרות מהדורה שישית, תשמ"ג1983-), 33 האומר כי:

"השטר הוא סחיר, וכל הנוטלו רוצה לדעת מיד, תוך עיון קל במסמך בלבד, מהי הזכות שהוא עומד לרכוש. אם יהיה עליו לחקור ולדרוש בנסיבות חיצוניות, שאינן נראות מתוך המסמך עצמו, כדי לעמוד על ערך השטר, שוב אין השטר מתאים להעברה קלה ומהירה, ולא יהיה שווה כסף."

מהי המשמעות של הדרישה להעדר תנאים? אומר בית משפט זה בע"א 7/79 קרפול נ' הורוביץ , פ"ד לד(1) 260 (להלן: הלכת קרפול) כי סחרותו של השטר לא תפגע ובלבד שיתקיימו שני תנאים: "ראשית, היסודות הצורניים של שטר החוב - ובעיקר היותו הבטחה ללא תנאי לשלם סכום כסף - לא ייפגעו; שנית, ישמר אופיו העצמאי של השטר, בלא שתיווצר אינטגרציה בינו לבין עסקת היסוד (ראה: Britton, Bill Notes (1961) p. 92 2 nd ed )". האיסור על קיום תניות בשטר, חל על מגוון של שטרות ועוצמתו של האיסור משתנה משטר לשטר, בהתאם לאופיו ומהותו.

5.פרשנות השטר באה במסגרת פרשנות החיוב, ו"'דינה של התחייבות שטרית כדין כל התחייבות חוזית' (א. ברק, מהותו של שטר

(ירושלים, 1974) 32)". סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים" ) מחיל את הוראות סעיף 25(א) לחוק החוזים, על כל חיוב. פרשנות שטר באה במסגרת פרשנות החיוב. "כפוף לכללים המיוחדים הנובעים מאופיו הסחיר של החיוב השטרי, דינה של התחייבות שטרית כדין כל התחייבות חוזית...". החיוב כפוף לדיני הפרשנות של דיני החיובים. משמעות השטר תפורש אפוא לפי אומד דעתם של הצדדים. הפרשנות מבקשת להתחקות אחר רצון סובייקטיבי של הצדדים. אין לומר כי לעולם שיקול הסחרות גובר. עקרון מנחה בדיני השטרות הוא עקרון השקיפות, היינו: השטר, הוא עצמו, חייב לשקף במדוייק את תוכנו (הנשיא שמגר בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל , פ"ד מח(4) 498, 512-513).

6.ומה בענייננו? שטר החוב נחתם ביום חתימת החוזה ובו נאמר כי "התמורה קיבלתי בהתאם לחוזה שכירות מיום 30.7.81". משפט זה מפר את שני תנאי הלכת קרפול. ראשית, הוא מוסיף תנאים לתשלום הכסף, תנאים אשר אינם ברורים מקריאת השטר ודורשים בירור בחוזה עצמו; שנית, המשפט הנ"ל יוצר במפורש אינטגרציה בין השטר לבין עסקת היסוד. אדם הקורא את השטר נוכח לדעת על פניו שהוא מותנה בתנאים המצויינים בחוזה, ו"הרי יתכן שלא נתקיים התנאי והשטר אינו שווה ולא כלום" (ד"ר י. זוסמן, עמ' 33).

7.בנסיבות המקרה דנא, קיים שטר בין צדדים קרובים , כאשר הצדדים לשטר הם הצדדים הישירים לחוזה המאוזכר בו ולא קיים צד שלישי אליו נסחר השטר. ניתן לראות בהפניה שבשטר, לחוזה, שזירתו של החוזה במסגרת השטר והתניית התשלום על פיו, בתנאי החוזה. אין אלא להסיק מכוונת הצדדים, כי ההפניה לחוזה שצויינה בשטר, משמעה, אינקורפורציה של החוזה, על כל תנאיו, לתוך השטר. אינקורפורציה זו מכניסה לתמונה גם את סעיף הפיצוי המוסכם מראש, אותו רשאי היה בית המשפט המחוזי להפחית מכוח ס' 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א1970-, כפי שעשה.

8.עסקת היסוד והשטר נתערבבו זה בזה לא רק על פי הרשום בו, אלא מעשה הערבוביה עם עסקת היסוד, נמשך גם בפנייתו של המערער לבית המשפט, כאשר הוא עירב את התביעה בעילה החוזית עם זו השטרית. בע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ , פ"ד יז 341 קובע כבוד השופט זוסמן (כתוארו אז): "שיק שחולל משמש, כידוע, הוא עצמו, עילה לתביעה, ואין לערבבו עם עסקת היסוד שבקשר אתה ניתן. מכאן, שהעובדות הנוגעות לעיסקת היסוד אינן נמנות על העובדות המעמידות עילה לתשלום השיק, ולפיכך אין הן צריכות טיעון בתביעה על פי השיק". העילה השטרית עומדת בפני עצמה, ללא כל זיקה לעיסקת היסוד (ראו ד"ר י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ירושלים, 1995) 138). באותו פסק דין השפיע ערבוב העילה השטרית ועילת עסקת היסוד על יסוד התמורה. בענייננו, מדגיש הערבוב עוד יותר עד כמה שלובים היו השטר והחוזה יחדיו אף בעיני הצדדים.

9.סוף דבר, לא מצאנו סיבה להתערב בקביעתו של בית משפט קמא בדבר סבירותו של הסכום עליו הוסכם ובהקטנתו לכדי 40%. קביעה זו, כאמור, חלה הן לגבי הסכום הרשום בעיסקת היסוד והן לגבי הסכום הרשום על גבי ה"שטר", שלפי קביעתנו איבד את מעמדו ככזה והפך לחוזה רגיל.

הערעור נדחה.

המערער ישלם לכל אחד משתי קבוצות המשיבים הוצאות 3,500 ש"ח.