בג"ץ 5958/05 עוד דב ארבל נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופטת ע' ארבל :

1.העותר הינו עורך דין שהעסיק במשרדו את המשיבים 4-2 (להלן: המשיבים ). בתביעה שהגישו המשיבים לבית הדין האזורי לעבודה, (ע"ב 4893/03) הם טענו, כי העותר חייב להם תשלום בגין שכר עבודה, פדיון ימי חופשה ופיצויי פיטורין. העותר לא הגיש כתב הגנה, ולפיכך ניתן נגדו פסק דין, בהתבסס על כתב התביעה, תצהירי המשיבים ונספחיהם. בקשה לביטול פסק הדין שהגיש העותר כחצי שנה לאחר מתן פסק הדין נדחתה מפאת האיחור הניכר בהגשתה, ללא בקשה להארכת מועד לצידה, וכן לאחר שלא נמצאו בבקשה עילות מספיקות להארכת המועד. בקשת רשות ערעור (בר"ע 283/05) שהגיש העותר על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין ) נדחתה, תוך שבית הדין מציין, כי מהבקשה ומתגובת המשיבים לה, על נספחיהן, עולה כי לא נפל פגם בהליך המצאת כתב התביעה ופסק הדין בהיעדר הגנה שניתן בעקבותיו, לעותר, וכי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור.

בעתירה זו מבקש העותר כי נורה על ביטול פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בע"ב 4893/03 ועל החזרת התיק לצורך בירורו לגופו של עניין בפני בית הדין האזורי לעבודה.

2.העותר טוען, כי הופלה לרעה על ידי הערכאות הקודמות אשר החמירו עמו מפאת עיסוקו כעורך דין ולא נתנו את הדעת למצבו הכלכלי והבריאותי הרעוע בשל מחלה בה לקה. לטענתו, בעקבות מחלתו הידרדר מצבו הרפואי, יכולתו לתפקד וכושר עבודתו נפגעו והוא אף הוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי. עת נפל למשכב הוגשו תביעותיהם של המשיבים 4-2, אשר לגביהן נטען כי הומצאו לכתובת העותר בה עבד וגר לפני מחלתו, כאשר בפועל, הוא טוען, הוא הפך חסר כל, ללא כתובת קבועה. העותר גורס כי פסק דינו של בית המשפט האזורי נגדו הגיע לידיעתו קרוב לחודשיים לאחר מתן פסק הדין ועוד הוא טוען, כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור של יום אחד בלבד מפאת טעות בספירת הימים שאירעה בתום לב. העותר מוסיף, כי בית הדין, בניגוד להחלטה קודמת שנתן, לא אפשר דיון בעל-פה וחקירה של מצהירים, כאשר הכרעתו מבוססת על עובדות הנוגעות להמצאת התביעה לידיו.

3.המשיבים טוענים בתגובתם, כי דין העתירה להידחות על הסף, מאחר שההחלטה הנתקפת הינה החלטה דיונית שניתנה על ידי בית הדין לעבודה ושאינה מצדיקה התערבותו של בית משפט זה. המשיבים גורסים, כי העותר אינו נקי כפיים, היות שלא צירף לעתירה החלטות של בית הדין מהן עולה, כי ניתנה לו ההזדמנות לקיים דיון בפני בית הדין, אולם הוא לא ניצלה. על טענות סף אלה מוסיפים המשיבים טענות לגוף העתירה. לדבריהם, העותר שינה את גרסתו באשר לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק דין. תחילה לא סבר כי הבקשה מוגשת באיחור ועל כן לא פנה בבקשה להארכת המועד להגשתה. בהמשך, בבקשת רשות הערעור שהגיש לבית הדין הארצי לעבודה, טען כי לא איחר בהגשת הבקשה ואחר כך טען, כי ככל שאכן היה איחור, הרי שמדובר באיחור קל בלבד. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי הוכח שמרבית הטענות שהעלה העותר בבקשה לביטול פסק הדין אינן נכונות, או שלא הוכחו כלל. המשיבים מעלים גם טענות לגוף התובענה שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה, אך אין צורך כי נידרש להן.

4.בית משפט זה אינו יושב כידוע כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין לעבודה. ההתערבות בהחלטותיהן של ערכאות בתי הדין לעבודה, כך חזר ושנה בית משפט זה, מצומצמת לאותם מקרים בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד כי נתגלתה טעות משפטית מהותית והשני כי הצדק מחייב התערבותו של בית משפט זה לאור נסיבותיו של הענין (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673, 693).

עיקר טענותיו של העותר בפנינו הינן טענות בעלות אופי דיוני ברור. בטענות מעין אלה לא ייטה בית משפט זה להתערב (בג"ץ 10938/04 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נ' נשיא בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, ניתן ביום 2.12.04) ; בג"ץ 5185/05 קריכלי אלון בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, ניתן ביום 16.6.05)). לא עלה בידו של העותר להצביע על טעות משפטית שנפלה אצל הערכאות הקודמות, לא כל שכן טעות משפטית מהותית ואיננו סבורים כי מדובר במקרה בו מחייב הצדק את התערבותנו.

העתירה נדחית איפוא על הסף.

אין צו להוצאות.