פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5185/05
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופטת א' גרוניס
כבוד השופט י' עדיאל
העותרת:
קריכלי אלון בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין
הארצי לעבודה
2. יהודה קרשון
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרת:
עו"ד ניסן מגיורא
פסק-דין
השופט י' עדיאל:
עניינה של העתירה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1637/04, בו התקבל ערעורו של המשיב 2 על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים.
העותרת הנה חברה קבלנית אשר עסקה בעבר בבנייה והקימה פרויקט למגורים לפני כ- 15 שנה. המשיב 2 הוא מהנדס אשר עבד אצל העותרת באותו הפרויקט. ביום 30.7.91 הגיש המשיב 2 תביעה כנגד העותרת לבית הדין האזורי לעבודה. בתיק הוגשו כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד והתקיימו בו שלוש ישיבות קדם משפט, האחרונה שבהן ביום 6.3.94. המסמך האחרון אשר מצוי בתיק בית הדין הנו תשובות העותרת לשאלון המשיב 2 ומיום זה ועד ליום 30.10.03 (קרוב לעשר שנים) לא נעשה בתיק דבר. ביום 30.10.03 הורה בית הדין האזורי לצדדים להודיע אם יש להם עדין עניין בתיק. כחמישה חודשים לאחר מכן, ביום 24.3.04, הודיע המשיב 2 כי הוא מעוניין בהמשך הדיון בתביעתו. במקביל, הגישה העותרת בקשה למחיקת התביעה מחוסר מעש. בית הדין האזורי קיבל את הבקשה והורה על מחיקת התביעה, זאת משום שלאור חלוף הזמן והשתהותו של המשיב 2, ניהול התביעה עלול לגרום לעותרת נזק. ערעורו של המשיב 2 על פסק הדין לבית הדין הארצי התקבל. בפסק הדין נקבע, כי במקרה הנדון כל הצדדים (העותרת, המשיב 2 ובית הדין עצמו) אשמים במחדל שבאי קיום הדיון. על כן, המשיב 2 אינו צריך לשאת לבדו בתוצאות המחדל. בית הדין הארצי קבע כי אכן ניתן להניח שלעותרת ייגרם נזק עקב ניהול ההליך לאחר שנים רבות, אולם, נזק זה ניתן לרפא באמצעי מידתי, והוא חיוב המשיב 2 בהוצאות במקום מחיקת התביעה.
העותרת תוקפת בעתירתה את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. לטענתה, פסק הדין סותר את ההלכה שנקבעה בע"א 530/72 מזרחי נ' בגדדי , פ"ד כז(2) 645, לפיה האחריות לקיום דיון בתביעה מוטלת על התובע בלבד. לטענת העותרת, מתקיימים בעניינו כל הטעמים אשר בבסיס דיני ההתיישנות וקיום דיון בתביעה יגרום לקיפוח זכויותיה הדיוניות.
דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה איננו יושב כערכאת ערעור על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה וההתערבות בהכרעותיו תיעשה במשורה, אך ורק באותם מקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית וכאשר שיקולי צדק מחייבים זאת לאור נסיבותיו המיוחדות של העניין (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673; בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל - ועד כבאים נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נז(6) 810). המקרה שלפנינו אינו נופל בגדרם של מקרים חריגים אלה. זאת ועוד, העתירה עוסקת בשאלות דיוניות שבהן בית-משפט זה לא יטה להתערב, אלא במקרים נדירים וקיצוניים (ראו: בג"ץ 10938/04 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נ' נשיא בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם); בג"ץ 4122/05 חיימובה נ' אלקין (טרם פורסם)), שהמקרה הנוכחי אינו בא בגדרם.
התוצאה היא שהעתירה נדחית על הסף.
ניתן היום, ט' בסיון תשס"ה (16.6.2005).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט