בג"ץ 598/16 יהונתן טל נ. גיא צור- מפקד זרוע היבשה-צה"ל

השופטת ד' ברק-ארז :

1.בפנינו עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים, המכוונת כנגד החלטת המשיבים להדיח את העותר מקורס קצינים ומתפקידי לוחמה.

2.ביום 26.10.2015, כשבוע לפני סיום החלק הראשון של קורס הקצינים בבה"ד 1, הוחלט על הדחת העותר מהקורס, וזאת בשל מספר אירועי משמעת אשר על-בסיסם הוחלט כי מנהיגותו לא חיובית וכי הוא אינו מתאים לשמש קצין בצה"ל. בהמשך לכך, ביום 28.10.2015 הודח העותר גם מהחטיבה הלוחמת שבה שירת, לאחר שנקבע שהתבטאויותיו אינן תואמות את הציפייה מלוחם בחטיבה ואינן עולות בקנה אחד עם ערכי הצבא. לאחר מכן שובץ העותר בתפקיד מינהלתי.

3.לעתירה שהוגשה ביום 24.1.2016 צורפו תשובות שקיבל עו"ד בן גביר על פניותיו בעניין הדחתו של העותר – מיום 28.10.2015 (מלשכת הרמטכ"ל) ומיום 8.11.2015 (מן הפרקליטות הצבאית).

4.העותר טוען כי ההחלטה להדיחו מהקורס לוקה בחוסר סבירות קיצוני. לטענת העותר, הדחתו התבססה על דברים שאמר במסגרת שיחה פרטית ועל כן הדחתו על-בסיס זה אינה חוקית. בפי העותר טענות רבות הנסבות גם על תקינות ההליך שהוביל להדחה, ובכלל זה הפגיעה, לשיטתו, בזכות הטיעון שלו. העותר הסביר את השתהותו בהגשת העתירה במספר טעמים: הצורך למצות הליכים מול רשויות הצבא; הקושי לשלם את האגרה בהתחשב במשכורתו הצבאית; והיותו חייל בשירות חובה אשר שעות הפנאי שלו מוגבלות. לגופם של דברים טוען העותר כי לא היה מקום להדיחו לנוכח היותו חייל ומפקד מצטיין וכן משום שהפרשנות שניתנה לדבריו אינה נכונה.

5.המשיבים הגישו תגובה מקדמית לעתירה ביום 14.2.2016. לטענתם, דין העתירה להידחות על הסף עקב השיהוי המשמעותי בהגשתה. המשיבים מצביעים על כך שהעתירה הוגשה כשלושה חודשים לאחר הדחתו של העותר מהקורס, וכחודשיים וחצי לאחר שהסתיימו ההתכתבויות בין בא-כוח העותר לבין גורמי הצבא.

6.בנוסף, המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות גם לגופה, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטות הגורמים המוסמכים בצה"ל. המשיבים פירטו את מהלכו של הליך ההדחה וטענו כי זה תאם את פקודות הצבא הרלוונטיות, נעשה בצורה מקיפה וסדורה ולא נפל בו כל פגם. כמו-כן מציינים המשיבים כי הדחתו של העותר התבססה על אירועים חריגים נוספים בעניינו ועל המלצות מפקדיו.

7.ביום 21.2.2016 ביקש העותר להגיב על תגובת המשיבים ונעתרנו לבקשתו. בהתאם לכך, ביום 23.2.2016 הגיש העותר את תגובתו. העותר טוען כי המשיבים סילפו את תוכן הדברים שנאמרו על-ידו וכי הם לא דייקו ביחס לאירועי המשמעת הנוספים שהוזכרו בתגובתם. העותר אף מביע מחאה ביחס לדברים שנקבעו לגביו בחוות הדעת הפיקודיות שצורפו לתגובת המשיבים. ביחס לטענת השיהוי טוען העותר, כי התקשה לנסח את העתירה בעצמו, ללא ייצוג, וכי במקביל להגשת העתירה נקט פעולות נוספות למיצוי הליכים.

דיון והכרעה

8.אנו סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף בשל השיהוי שנפל בהגשתה. בנסיבות אלה, מתייתר הדיון בטענות שהועלו בה לגופן.

9.כפי שציינו המשיבים, העתירה הוגשה רק כשלושה חודשים לאחר שהתקבלה ההחלטה בעניינו של העותר, וזאת למרות הדחיפות הרבה הגלומה בה. דחיפות זו קשורה, כאמור, בעתירה עצמה, בהתקדמותם של הליכי ההכשרה, במועד תחילת שלב ההשלמה החיילית של הקורס (ביום 9.3.2016) וביתרת השירות של העותר (בהתאם לפירוט בבקשה לצו ביניים). הטעמים שעליהם הצביע העותר אינם מצדיקים את השיהוי האמור, שהוא בנסיבות העניין משמעותי ביותר. כידוע, המשקל שיש לייחס לשיהוי משתנה בהתאם למכלול הנסיבות, כך שבעתירות מסוימות אף פרק זמן קצר יחסית יכול להיחשב לשיהוי, ובעתירות אחרות ייחשב לשיהוי רק עיכוב משמעותי יותר (ראו למשל: בג"ץ 1135/93 טריידט ס.א., חברה זרה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, הרצליה , פ"ד מח(2) 622, 631-630 (1994)).

10.למעלה מן הצורך יצוין, כי העתירה מכוונת להתערבות בהחלטה מן הסוג שרק לעתים נדירות ביותר בית המשפט נוטה להתערב בו. שיקול הדעת המוקנה לרשויות הצבא בכל הנוגע להחלטות מקצועיות, ובפרט החלטות שעניינן שיבוץ והכשרה של חיילים ומפקדים, הוא רחב ובהתאם לכך היקף ההתערבות בהן מצומצם (ראו והשוו: בג"ץ 2210/14 כוכבי נ' צבא הגנה לישראל (27.3.2014); בג"ץ 3194/10 צוריאנו נ' שר הביטחון , פסקה 3 (23.3.2011); בג"ץ 1517/06 בן דוד נ' ראש המטה הכללי צבא ההגנה לישראל , פסקה 2 (16.8.2006)).

11.סוף דבר: העתירה נדחית ללא צו להוצאות. ממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים.