בג"ץ 6022-22 בג"ץ 6022-22

השופט ח' כבוב:

1.במוקד העתירה שלפנינו בקשת העותר לפטור משירות ביטחון מטעמים רפואיים לפי פרט 138 לתוספת הראשונה לתקנות שירות בטחון, התשכ"ז-1967, לרבות הסרת ההגבלות שהוטלו עליו מכוח סעיף 12 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986; וכן בקשתו לצו ארעי שיאפשר לו לצאת מן הארץ לצורך קבלת טיפול רפואי.

2.בהחלטתי מיום 08.09.2022 דחיתי את בקשת העותר לצו ארעי, וזאת משום שמטרתו הייתה לשנות את המצב הקיים, להבדיל מהקפאתו עד לבירור העתירה; והוריתי למשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה.

3.ביום 22.09.2022 הוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיבים, בגדרה נטען כי דין העתירה להידחות הן על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים ואי מיצוי הליכים, הן לגופה בהיעדר עילה להתערבותנו – תוך חיוב העותר בהוצאות. בצד האמור גורמי הגיוס הבהירו, בשים לב למצבו הרפואי של העותר, כי ככל שהעותר יתייצב בהקדם בלשכת הגיוס להסדרת מעמדו – ייעשה מאמץ להביא את עניינו מוקדם ככל הניתן לבחינת ועדה רפואית, אשר תבחן את זכאותו לפטור משירות ביטחון. עוד צוין כי ככל שהעותר יעשה כן, כאשר קבוע לו מועד לקבלת טיפול רפואי, ייעשה כל מאמץ כדי לאפשר את קבלת הטיפול הרפואי במועד הנדרש.

בו ביום הגיש העותר בקשה למחיקת העתירה ללא צו להוצאות, בשים לב לאמור בתגובה המקדמית מטעם המשיבים, שכן מדובר, כלשונו: "[ב]פתרון המהיר והיעיל ביותר לבעיותיו הרפואיות הדחופות".

4.למקרא התגובה המקדמית מטעם המשיבים ובקשת העותר למחיקת העתירה, הוריתי לצדדים להגיש טיעוניהם, בתמצית, לסוגיית ההוצאות בהליך.

5.עתה מונחים לפניי טיעוני הצדדים בקשר עם סוגיית ההוצאות בהליך.

לטענת העותר מדובר בעתירה פשוטה וקצרה, שהוגשה בסיוע משפטי שניתן לו "דרך ארגוני חסד", לאחר שלא קיבל תשובות מפורטות מהמשיבים; כי ניתן לו פטור מתשלום אגרה בגין הגשת העתירה, לבקשתו, בהיעדר התנגדות מטעם המשיבים; וכי עמידת המשיבים על דרישת הוצאות בשים לב ל"רקעו התרבותי והחינוכי – אינה הולמת רשות ציבורית". כמו כן הפנה העותר ל"מקבץ של פסקי דין בעתירות דומות שבהן המשיבים לא נדרשים לשלם מאומה למרות ש'הפסידו'".

מנגד, טוענים המשיבים כי העותר צריך לשאת בהוצאותיהם בגין התנהלותו כפי שתוארה בהרחבה בתגובתם המקדמית, בשים לב לאמות המידה שנקבעו בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1994) (להלן: עניין אל נסאסרה). בתמצית הוטעם, כי לא הייתה כל הצדקה להגשת העתירה. שכן, זו הוגשה מבלי שהעותר מיצה הליכים בכל הנוגע לזכאותו של העתר לפטור משירות ביטחון, תוך שהעותר נעדר משירות צבאי שלא ברשות מאז שנת 2016; וכן בשים לב לכך שלעותר כבר ניתנה הזדמנות, לפנים משורת הדין על אף שהוכרז כמשתמט גיוס, לצאת מן הארץ לקבלת טיפול רפואי דחוף, בכפוף להתחייבותו להתייצב ולהסדיר את מעמדו לאחר שובו ארצה – אך העותר הפר את האמון שניתן בו, וחרף התחייבותו לא התייצב להסדרת מעמדו בשובו ארצה, ולא נתן כל טעם או נימוק לכך. לסיום נטען כי גם מועד הגשת הבקשה למחיקת העתירה – קרי מספר שעות לאחר הגשת התגובה המקדמית, שהוגשה בסד זמנים דוחק נוכח הדחיפות שתוארה בעתירה, תוך השקעת זמן ומאמץ ניכר – מטה את הכף לחיוב העותר בהוצאות.

6.לאחר שהבאנו במניין שיקולינו את התנהלות העותר עובר להגשת העתירה וההצדקות להגשתה; וכן את היקף המשאבים שהוקצו לשם ניהול תיק זה מטעם שני הצדדים; נימוקי העתירה ותוכן התגובה המקדמית לה; ותוך בחינת אמות המידה שנקבעו בעניין אל נסאסרה, בשינויים המחייבים; ותוך שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ביחס לסוגיית ההוצאות כמפורט לעיל – אנו מורים על מחיקת העתירה תוך חיוב העותר בהוצאות לטובת המשיבים, ברף הנמוך, בסך כולל של 2,000 ש"ח.