פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
6059/09
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
העותרים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
נ ג ד
המשיב:
מתאם פעולות הממשלה בשטחים
עתירה למתן צו על-תנאי ולצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד רונן כהן
בשם המשיב:
עו"ד נעמי בייט
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1.
בעתירה שבפנינו מבקשים העותרים כי יונפקו להם היתרי כניסה לישראל ושהייה בה. בעתירה נטען כי אביהם של העותרים (להלן – האב ) שימש כסייען בשירות כוחות הביטחון הישראליים, וכי עקב כך נחשפים העותרים להתנכלות ולסכנת חיים במקום מגוריהם שברשות הפלסתינית. העותרים הינם ילדי האב מנישואים קודמים. לפי האמור בעתירה, "נמלטו" העותרים לישראל בסמוך ליום 27.5.08 והם שוהים בה מאז אותה עת.
2.
מתגובת המשיב לעתירה עולה התמונה הבאה: האב, תושב השטחים, נשוי כיום לאזרחית ישראל. השניים הגישו בקשה לאיחוד משפחות. תחילה הוכלל האב בהסדר המדורג, אך לאור חשד כי האב סייע לגורמי פח"ע הוחלט על הפסקת ההסדר המדורג ועל דחיית הבקשה לאיחוד משפחות. על החלטה זו השיג האב בעתירה ראשונה (בג"ץ 8202/99). עתירה זו נמחקה ביום 21.2.00. עתירה שנייה בעניין מעמדו של האב נדחתה ביום 28.5.02 (בג"ץ 5408/00). בפסק הדין צוין, כי מחומר ראיות חסוי עולה כי האב מעורב בפעילות פלילית ובפעילות הפוגעת בביטחון המדינה, וכי הוא אינו נתון לסכנה באזורים פלסתינים. אחר הדברים האלה כרת האב הסכם עם הרשויות, לפיו תמורת מידע שימסור, הוא יזכה בהיתרים לישיבת ארעי בארץ וכן (בהמשך) לישיבת קבע. לטענת המשיב, הסתיר האב מן הרשויות הנוגעות בדבר את העובדה כי בעבר נדחתה בקשתו לקבלת מעמד בישראל מטעמים ביטחוניים וכי עתירותיו בנושא זה נדחו. משנתבררו עובדות אלה, ולאור עמדת השב"כ בעניין, הוחלט שלא להעניק לאב היתר לישיבת קבע, ושלא להאריך את ההיתר הארעי שהיה בידו. בעקבות החלטה זו, הגיש האב עתירה שלישית (בג"ץ 3665/04). עתירה זו נמחקה בהמלצת בית המשפט, תוך שנקבע כי תינתן לאב שהות לפנות לוועדת המאוימים ולשטוח בפניה את טענותיו בדבר סכנה הנשקפת לחייו בשטחי הרשות הפלשתינית.
3.
דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, העתירה נגועה בחוסר נקיון כפיים. השתלשלות הדברים המתוארת באשר לאב הינה מהותית לעתירה, הואיל והעתירה נשענת בעיקרה על טענות בדבר פועלו של האב בשירות כוחות הביטחון. ואולם, השתלשלות זו אינה נזכרת בעתירה, מלבד ציון העובדה שהאב הגיש עתירה בעניין מעמדו (בג"ץ 3665/04), אשר נמחקה. עותר אשר אינו מגלה לבית המשפט הגבוה לצדק את הפרטים הרלבנטיים לעתירתו אינו יכול לצפות כי יינתן לו סעד (ראו, למשל, בג"ץ 421/86 אשכנזי נ' שר התחבורה , פ"ד מא(1) 409 (1987)). שנית, עולה מן העתירה ומן התגובה לה כי העותרים שוהים בארץ ללא היתר מזה למעלה משנה. אף בהתנהלות זו יש משום חוסר ניקיון כפיים. הלכה היא, כי בית משפט זה לא יושיט סעד למי שמבקש לבוא בשעריו ובה בשעה עושה דין לעצמו (ראו, למשל, בג"ץ 8898/04 ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (לא פורסם, 28.10.04)). לבסוף, בתגובה לעתירה נמסר, כי במסגרת הטיפול בעתירה הוחלט כי ועדת המאוימים תדון פעם נוספת בעניינם של העותרים. כל עוד לא דנה ועדת המאוימים בנושא, וטרם קיבלה החלטה עדכנית, מדובר בעתירה מוקדמת, ואין מקום להידרש לה. אם החלטת הועדה לא תניח את דעתם של העותרים, יוכלו הם לשוב ולפנות לבית משפט זה, ככל שתהיה בידם עילה לכך.
4.
העתירה נדחית, איפוא. העותרים לא יורחקו מן הארץ עד שתינתן החלטתה של ועדת המאוימים.
ניתן היום, י"ב באלול התשס"ט (1.9.2009).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת