בג"ץ 6082/09 חמאד אבו עמרה נ. מדינת ישראל

הנשיאה ד' ביניש:

העותר, תושב לבנון, ריצה תקופת מאסר ממושכת בכלא הישראלי בשל הרשעתו בסחר באמצעי לחימה אותם ניסה להבריח לרצועת עזה בשליחות חיזבאללה. העותר סיים לרצות את תקופת מאסרו ביום 21.6.2009, ומאז ועד היום נתון במשמורת עקב צו גירוש מן הארץ. בעתירתו ביקש העותר מבית משפט זה לשחררו מכלאו לאחר שסיים לרצות את תקופת מאסרו.

1.

בתגובתה המקדמית הסבירה המדינה כי נוכח סיכון בטחוני לא ניתן היה לשחרר את העותר לתחומי מדינת ישראל. תחילה, נבחן גירושו של העותר ללבנון, כיוון שמתשאול שנערך לו בבית הסוהר עלה ששם התגורר משך 20 שנים עובר למעצרו ושם גם מתגוררים אשתו ושבעת ילדיהם. אלא שהעותר סיפק מספר גרסאות באשר למקום מגוריה של משפחתו ולא היה ברשותו תיעוד המוכיח כי הינו תושב לבנון. פרטים אלו נדרשו שכן הרחקת העותר ללבנון חייבה תיאום אל מול גורמים בין-לאומיים, בהם גם הצלב האדום. בתשאול נוסף שנערך לו, העותר שינה את גרסתו וביקש להיות מורחק לרצועת עזה שכן מצויים שם קרוביו.

2.

ביום 1.9.2009 קיימנו דיון ראשון בעתירה. בדיון הבהיר העותר כי הוא מסכים לגירושו ללבנון. לפיכך, הורינו למדינה לשוב ולעדכן אודות התקדמות המאמצים והמגעים עם הצלב האדום והרשויות הלבנוניות למען גירושו של העותר ללבנון. בהמשך להחלטתנו, עדכנה המדינה ביום 17.3.2010 כי הרשויות הלבנוניות מסרבות להחזרת העותר לשטחן. זאת לאחר שנציגי הצלב האדום בלבנון נפגשו עם אשתו של העותר אך זו לא המציאה תיעוד אודות מעמדו של העותר בלבנון, שנדרש לשם הרחקתו.

3.

בהודעתה מיום 20.6.2010 הבהירה המדינה כי נוכח פוטנציאל הסיכון הביטחוני הנובע מהעותר לא ניתן לשחררו לתחומי מדינת ישראל או לשטח רצועת עזה, כפי שביקש כחלופה לגירושו ללבנון. היות שהעותר נולד בעיר המצרית אל עריש ביקשה המדינה לבחון את אפשרות גירושו למצרים. בהודעה נוספת מיום 14.10.2010 עדכנה המדינה כי גירוש העותר למצרים נתקל בקשיים אך היא ממשיכה לפעול באפיק זה. כן עדכנה המדינה, שהיא בוחנת מחדש את אפשרות הרחקתו לרצועת עזה, בהינתן תמונה עדכנית שתבהיר את מידת הסיכון הנשקפת ממנו.

4.

נוכח מצב עניינים זה קיימנו דיון נוסף בעתירה ביום 24.1.2011. בדיון חזר המבקש על בקשתו להשתחרר לרצועת עזה. המדינה עדכנה כי נוכח עמדת גורמי הביטחון, לפיה על פי מידע מודיעיני נשקף מהעותר סיכון לביטחון אם יעבור לעזה, היא עומדת על התנגדותה להרחקתו של העותר לרצועת עזה. כמו כן עודכנו, כי אפשרות גירושו של העותר למצרים אינה עומדת עוד על הפרק בשל סירוב הרשויות שם וכי גירושו ללבנון יתאפשר רק אם יספק פרטים מזהים נוספים אודות מעמדו בלבנון, כפי שדורשות הרשויות הלבנוניות. לפיכך, החלטנו כי לא היה מקום באותה עת להורות על שחרורו של העותר מכלאו. בנוסף, הוחלט כי על המדינה לעשות כל שביכולתה להביא לשחרור העותר ללבנון תוך שיתוף פעולה מצידו, שכן בידיו לסייע לה אם יספק את מלוא הפרטים הנדרשים ביחס למשפחתו המתגוררת בלבנון.

5.

במסגרת הודעות מעדכנות מטעם המדינה באשר להתקדמות המגעים לשחרורו של העותר ללבנון, שינתה המדינה מעמדתה והודיעה, ביום 10.10.2011, כי איננה עומדת עוד על התנגדותה להרחקת העותר לרצועת עזה, ככל שבקשתו להרחקה לשם עומדת בעינה. ביקשנו את תגובת העותר, וביום 24.10.2011 הודיע בא-כוח העותר כי העותר אישר את רצונו להשתחרר לרצועת עזה. בנסיבות אלה באה העתירה על פתרונה. לפיכך, בהסכמת הצדדים העותר יורחק לרצועת עזה בהקדם האפשרי.

אשר על כן, העתירה התייתרה ועל כן היא נדחית.