בג"ץ 6097/21 רקפת סלע נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

השופט ע' גרוסקופף:

1.

לפנינו עתירה המכוונת נגד מספר החלטות ופסק-דין של המשיבים 2-1, בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי ) ובית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (להלן: בית הדין האזורי ), אשר ניתנו במהלך השנים 2021-2020, הקשורים לאופן ניהול ההליך שהעותרת היא צד לו בבית הדין האזורי. לצד העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים בה התבקש בית משפט זה לעכב את ההליך בבית הדין האזורי.

2.

העותרת, שאיננה מיוצגת בהליך שלפנינו, הגישה ביום 25.9.2018 תביעה כספית לבית הדין האזורי נגד המשיבים 5-3 – מעסיקיה לשעבר, בגין הטרדה מינית, התנכלות, לשון הרע, העסקה פוגענית, פיטורין שלא כדין ועילות נוספות (סע"ש 40386-09-18, להלן: ההליך בבית הדין האזורי ). בהליך בבית הדין האזורי התקיימו דיוני הוכחות והוא מצוי עתה בשלב הסיכומים.

3.

בעתירה שלפנינו התבקשו 4 סעדים, הקשורים לאופן ניהול ההליך בבית הדין האזורי, כדלהלן: ראשית , כי בית משפט זה יבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי מיום 28.12.2020 בעפ"ס 30339-12-20, בו נדחה ערעור שהגישה העותרת על החלטת מותב בית הדין האזורי שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של העותרת; שנית , כי בית משפט זה יבטל את החלטתו של בית הדין הארצי מיום 29.6.2021 בו נדחתה בקשת העותרת להתיר את פרסום פסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי בנוגע לפסלות המותב; שלישית , כי בית משפט זה יורה לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה להתייצב בהליך בבית הדין האזורי ולהגיש עמדה מטעמה. זאת, לאחר שנציבות שווין הזדמנויות בעבודה הודיעה כי בכוונתה להתייצב בהליך בבית הדין האזורי כ"ידיד בית המשפט", אולם חזרה בה בהודעה מיום 15.3.2021 לבית הדין האזורי; רביעית , כי בית משפט זה יורה על ביטול החלטתו של בית הדין האזורי מיום 21.7.2021 בדבר הוצאת מסמכים שצורפו לסיכומי העותרת בהליך בבית הדין האזורי.

4.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה מצאנו כי דינה להידחות על הסף, מבלי להידרש לתגובה. הלכה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. לפיכך, התערבות בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה תעשה במקרים חריגים, בהם נפלה טעות משפטית מהותית ושיקולי הצדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין ( ראו, מיני רבים, בג"ץ 525/84

חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673, 694-685 (1986) ) . הלכה זו כוחה יפה כאשר מדובר בעתירה המופנית נגד פסק דין של בית הדין האזורי, שערעור עליו נדחה על ידי בית הדין הארצי; והיא יפה שבעתיים כאשר מדובר בעתירה המופנית נגד החלטת ביניים של בית הדין האזורי, שבקשת רשות ערעור עליה נדחתה על ידי בית הדין הארצי (ראו, בג"ץ 265/20 פלונית נ' מדינת ישראל משרד הביטחון ואח' , פסקה 5 והאסמכתאות שם (14.1.2020)).

5.

באשר ל סעד הראשון שהתבקש בעתירה, הרי שטענות העותרת בנוגע לפסלות המותב נבחנו על ידי בית הדין הארצי (כב' הנשיאה ורדה וירט ליבנה ), הוא הגורם המוסמך לדון בערעור על בקשות פסלות בהתאם לסעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ונדחו על ידו בפסק דין מפורט ומנומק. זולת חזרה על הטענות שהועלו בפני בית הדין הארצי, העתירה שלפנינו אינה מבססת כל עילה להתערבות בית משפט זה. לא למותר להוסיף כי העתירה, שהוגשה בחלוף למעלה מ-9 חודשים לאחר מתן פסק הדין של בית הדין הארצי שביטולו התבקש במסגרת הסעד הראשון, לוקה בשיהוי ניכר, ודומה כי אף בכך די כדי להביא לדחייתה. אשר ל סעד השני שהתבקש בעתירה, שעניינו פרסום פסק הדין בדבר פסלות המותב, הרי שגם כאן מדובר בטענות "ערעוריות" במהותן, הממוקדות בעניינה הקונקרטי של העותרת וביישום הוראות הדין על נסיבותיה, ומשכך אינן מצדיקות את התערבותנו. הסעד השלישי עניינו בהחלטת נציבות שוויון הזדמנויות לחזור בה מבקשתה להתייצב להליך, וזאת בהינתן הערות בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 11.3.2021 לפיה " לא ברור מהי השאלה העקרונית והתקדימית שסבורה הנציבות כי התיק מעלה ". ואולם, ההחלטה האם להתערב בהליך פרטני – החלטה שהיא בגדר תפקידי נציבות שוויון הזדמנויות לפי סעיף 18ח.(5) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988, היא מסוג העניינים המסורים לשיקול דעתה הרחב של נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה, ונדירים שבנדירים, אם בכלל, הם המקרים שיצדיקו התערבות בית משפט זה בהחלטה מהסוג האמור. מכל מקום, המקרה שלפנינו, בו התקבלה החלטת הנציבות בעקבות הערת בית הדין האזורי, בוודאי אינו מצדיק התערבות שכזו. ולבסוף, הסעד הרביעי לוקה באי מיצוי הליכים – שעה שהוא התבקש ביחס להחלטה של בית הדין האזורי מבלי שהוגשה ביחס אליו בקשות רשות ערעור לבית הדין הארצי, כמתחייב על פי דין, ועל כן אין מקום להידרש להם.

6.

נוכח כל האמור, העתירה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה לצו ביניים. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.