בג"ץ 6113/20 שמעון חלפון נ. המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פלילים

השופט נ' סולברג :

1.

העותר – שמעון חלפון – מבקש כי נורה על ביטול הרשעתו בביצוע מעשה מגונה בכוח, הרשעה משנת 2015 (ת"פ 65535-12-14), שבגינה נגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל, קנס כספי, והוא חוייב בתשלום פיצוי לנפגעת העבירה. חלפון, אשר הספיק מאז לרצות את מלוא תקופת מאסרו, טוען כי ההליך מקורו בתלונת שווא; כי לא עלה בידי התביעה להציג ראיות מספיקות להוכחת אשמתו; כי לא זכה לייצוג בעת ניהול ההליך; כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט ולא נשמעה עדותו; כמו כן הוא טוען, כי העונש שנגזר עליו מחמיר יתר על המידה, ואינו הולם את נסיבות ביצוע העבירה. על כן, לדבריו, יש להכריז על פסק הדין כבטל מעיקרו ( VOID ).

עוד טוען חלפון, כי להרשעתו השלכות נוספות, המלוות אותו בכל אשר יפנה. לדבריו, לאחר שחרורו ממאסר, ביקשה המדינה להוציא נגדו צו פיקוח על עברייני-מין למשך 4 שנים, ובית המשפט נעתר לבקשתה. חלפון טוען, כי לא היה כל מקום להגביל אותו בצו פיקוח, שכן הטעם היחיד להוצאתו נעוץ בהרשעה האמורה, שדינה בטלות. חלפון מוסיף עוד כהנה וכהנה טענות, באשר להליכים פליליים שעמם הוא מתמודד בימים אלה, נוכח הפרות נטענות של צו הפיקוח.

2.

העתירה הוגשה ביום 2.9.2020, ולאחר שחלפון הסדיר את תשלום האגרה, הועברה ללשכתי, בצירוף בקשה מיום 16.11.2020 להוספת מסמכים. בבקשה נטען, כי לא צורפו לעתירה מסמכים רלבנטיים (למעשה לא צורף לה ולו נספח אחד), משום שהם אינם מצויים בידי חלפון, ונטען כי הוגשה בקשה בעניין זה לפרקליטות המחוז, על מנת שניתן יהיה לצרפם לעתירה. חלפון ציין כי "הדבר אמור להתבצע בימים הקרובים האלה" , וביקש "להמתין למסמכים שכן הדבר נעשה בדחיפות הראויה" . חלפו ימים, עברו שבועות, דבר לא הוגש. רק אתמול, 28.12.2020, בחלוף כחודש וחצי, הגיש חלפון שורה של מסמכים הנוגעים להליך הפלילי מושא הרשעתו. חלפון ציין כי המסמכים שצירף מצויים היו ברשותו, והוסיף כי הוא ממתין עתה לצילום התיק כולו, באמצעות פרקליטות המחוז. חלפון ביקש אפוא, "לקבל את המסמכים המצורפים, ובמידה והפרקליטות תואיל בטובה למסור את השאר אצרפם ללא דיחוי" . בחנתי את המסמכים שצורפו זה עתה, עיינתי במסמכים רלבנטיים נוספים מן ההליכים הפליליים שנוהלו נגד חלפון (באמצעות מערכת 'נט המשפט'); בשלה העת להכריע.

3.

לאחר בחינת טענותיו ומסמכיו של חלפון מזה, ועיון בהליכיו הפליליים מזה, כאמור, מצאתי כי דין העתירה להידחות על הסף.

4.

העתירה מגלה אמנם טפח, אך מכסה טפחיים ויותר; העיון ב'נט המשפט' העלה, כי טענותיו של חלפון אינן משקפות דברים כהווייתם. רחוק מכך. כאמור, עיקר טענותיו של חלפון נוגע להרשעתו בביצוע מעשה מגונה בכוח, בהעדר יצוג, ומבלעדי הזדמנות נאותה להתגונן. לדבריו, הרשעה שגויה זו, שהורתה ולידתה בחטא, היא שהביאה על ראשו הליכים פליליים נוספים. תחילה הטלת צו פיקוח, ובהמשך, אישומים נוספים על הפרות אותו צו. דא עקא, מתברר כי חלפון במו ידיו, ובכוונת מכוון, סיכל ניסיונות רבים למנות לו סנגור, וכי לאורך כל ההליך ניסה למנוע את קיומו, תוך שהוא מתנהג באופן משתלח וחסר רסן, עד כי לא נותרה ברירה, אלא להוציאו לא אחת מאולם הדיונים. עוד עולה, כי בעת שבחן את חומר הראיות, שקל בית המשפט את העדר הייצוג, ואת אי-שיתוף הפעולה מצד חלפון, ורק לאחר שהשתכנע בקיומן של ראיות מספיקות, הורה על הרשעתו של חלפון וגזר את דינו. לא זו אף זו, מתברר כי חלפון, שלא השלים עם ההרשעה, פנה בערעור לבית המשפט המחוזי (עפ"ג 48565-11-15), הפעם כשסנגור לצדו, והלין על עצם הרשעתו, וכן על גובה הפיצוי הכספי שהושת עליו. כעולה מפסק הדין, במהלך הדיון חזר בו חלפון מן הערעור על עצם ההרשעה, בעקבות המלצת בית המשפט, והדיון נסב על גובה הפיצוי בלבד (שלבסוף הופחת). במצב דברים זה, ברי כי לא ניתן לקבל את טענותיו של חלפון על ניהול הליך לא הוגן.

5.

כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על בתי המשפט השונים. בייחוד אמורים הדברים בנסיבות ענייננו, מקום שבו חלפון הגיש ערעור, הפעם יוצג על-ידי עורך דין, אך בחר לחזור בו מטענותיו לגבי עצם ההרשעה. די בכך בלבד כדי לדחות את העתירה על הסף.

6.

מעבר לנדרש אוסיף, גם זאת בעקבות העיון ב'נט המשפט', כי גם את ההליך שבגדרו התבקש להטיל עליו צו פיקוח, ניסה חלפון לסכל, בכֹה ובכֹה, עד כי עלה בידו לדחותו משך שנתיים-ימים. לבסוף ניתן צו פיקוח, וגם ערר שהגיש חלפון – נדחה (ע"ח 9059-12-18). עוד העלה העיון, כי גם כיום, מתנהלים נגד חלפון מספר הליכים פליליים, שבהם נטען להפרות חוזרות ונשנות של צו הפיקוח. דומה אפוא שעתירה זו אינה אלא ניסיון 'לאגף' את צו הפיקוח מכיוון אחר, בכדי לחמוק מעמידה בהוראותיו, על אף שניתן כדין, לאחר דרישה וחקירה, ואף לאחר שמוצו לגביו הליכים.

7.

מן הטעמים שלעיל, יש לדחות את העתירה על הסף – והיא נדחית בזאת.

משלא הוגשה תגובה מקדמית, ורק מן הטעם הזה, לא נעשה צו להוצאות.