בג"ץ 6116/17 פלוני נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים

השופט נ' סולברג :

1.

עתירה למתן צו על-תנאי ובצדה בקשה למתן צו ביניים, במסגרתן מבוקש להורות על ביטול החלטתה של ועדת המאויימים, ועל מתן היתרי כניסה ושהייה בישראל לעותרים. על-פי הנטען בעתירה, העותר 1 עומד לפני הליכים פליליים ברשות הפלסטינית, לאחר שנעצר ונחקר בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל. לטענתו, הוא ומשפחתו (העותרים 4-2) סבלו איומים והתנכלויות מצד גורמי אכיפה ברשות הפלסטינית, שמחמתם נסו על נפשם וברחו לשטחי ישראל. לטענת העותרים מצוקתם רבה, והטיפול בעניינם דוחק ודחוף; החלטת ועדת המאויימים שלא להעניק להם היתרי שהייה בישראל, מקימה סכנה ממשית לשלומם. על רקע טענותיהם של העותרים, ניתן צו ארעי האוסר על הרחקתם מישראל.

2.

ביום 15.5.2018 הוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיב, ולפיה דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות בהחלטתה של ועדת המאויימים. בתגובתו מפרט המשיב את עמדותיהם של הגורמים המקצועיים הרלבנטיים – שירות הבטחון הכללי, משטרת ישראל והמינהל האזרחי – כפי שהובאו לפני ועדת המאויימים, מהן עולה כי אין בסיס עובדתי לטענות המאוימות של העותרים. יתר על כן, לטענת המשיב, שהייתו של העותר בישראל מקימה סכנה לשלום הציבור נוכח עברו הפלילי, כמו גם ידיעות הקושרות אותו לעבירות רכוש ולעבירות בנוגע לאמצעי לחימה. על רקע האמור בתגובה המקדמית התבקשו העותרים להודיע האם הם עומדים על עתירתם, או שמא ניתן למחוק את העתירה. ביום 10.7.2018 השיב בא-כוחם של העותרים כי הם עומדים על עתירתם; "העתירה פורשת תשתית עובדתית מפורטת הניתנת לבדיקה, אשר מרביתה לא קיבלה התייחסות בתגובת המשיב" .

3.

שלושה חודשים בלבד לאחר מכן, ביום 2.10.2018, הגישו העותרים בקשה למחיקת העתירה ללא צו להוצאות, להשבת האגרה בהתאם לתקנות ולביטול הדיון הקבוע ליום 7.10.2018. וכל כך למה? סתם ב"כ העותרים ולא פירש: "בחלוף כשנתיים בקירוב מאז פניית העותרים למשיב, העותרים אינם עומדים עוד על טענותיהם ולפיכך מבקשים למחוק עתירתם" . עתירה שהחלה בקול ענות גבורה – בטענות ל'סכנה ממשית', 'חוסר סבירות קיצוני' ו'שרירות לב', מסתיימת עתה בקול ענות חלושה – בקשה סתמית למחיקת העתירה, ימים ספורים לפני מועד הדיון שנקבע, ושלושה חודשים בלבד לאחר שהבהירו העותרים כי עודם עומדים על עתירתם. בין לבין, זמן וכסף ירדו לטמיון. רוב מהומה על לא מאויים – והכל בחסות הצו הארעי. כשלעצמי תהיתי על עמדת ב"כ המשיב, שהסכים למחיקת העתירה מבלי לבקש צו להוצאות (ולמצער להותיר את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט). בנסיבות העניין, אפשר וצריך וראוי היה לעשות כן. לא נפסוק הוצאות מיוזמתנו. לעתיד לבוא, מוטב לבאי-כוחו של המשיב ליתן את הדעת גם על היבט זה.

4.

העתירה נמחקת אפוא בזאת; הדיון הקבוע ליום 7.10.2018 – מבוטל.

אשר לאגרה – לא ראינו הצדקה להורות על השבתה.