בג"ץ 6152/15 עאטף מהנא נ. מדינת ישראל - רשות מיסים - מיסוי מקרקעין

השופט צ' זילברטל:

עניינה של עתירה זו בבקשת העותר, כי נורה למשיבה לבטל שומות מס שבח ורכישה שהוצאו לו בשנת 2007 וכי יינתן צו עיכוב ל"מכלול הליכי הגבייה היורדים לחיי העותר, עד תום בירור העתירה".

מהעתירה ומהתגובה לה עולה הרקע העובדתי הבא: נגד אחיו של העותר הוגשה בעבר ע"י הגב' עאידה משיעל (להלן: התובעת ) תביעה לסילוק יד ממקרקעין. בין הצדדים לתביעה האמורה נחתם בשנת 1999 הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, שבו, בין היתר, התחייבו הצדדים לערוך עסקת חילופי מקרקעין. כניסתו לתוקף של הסכם הפשרה הותנתה, בין היתר, בחתימת העותר על הסכם הפשרה, שכן העותר היה הבעלים הרשום של המקרקעין אותם התחייב אחיו להעביר לתובעת במסגרת אותו הסכם. בהליכים משפטיים שהתקיימו לאחר מכן נקבע שהעותר אכן חתם על הסכם הפשרה.

עסקת חילופי המקרקעין, עליה הוסכם בהסכם הפשרה (להלן: העסקה הראשונה ), לא דווחה לרשויות מיד לאחר עריכתה. רק בשנת 2007 דיווחה התובעת לרשויות המס על העסקה. כתוצאה מכך הוצאה שומת מס לעותר בגין העסקה הראשונה. דא עקא, שבין המועד שבו נחתם הסכם הפשרה ובין המועד שבו דווח על העסקה הראשונה, העותר מכר לצדדים שלישיים את המקרקעין אותם התחייב להעביר לתובעת, ושילם את המס המתחייב מעסקה זו.

העותר הגיש תביעה למתן סעד הצהרתי שלפיו הסכם הפשרה, שכאמור קיבל תוקף של פסק דין בשנת 1999, בטל, מאחר שתוקפו הותנה בקיומם של תנאים מסוימים שלא השתכללו. בית משפט השלום בעכו קיבל את תביעת העותר והכריז על ההסכם כבטל. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, התקבל, ובהמשך נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר לבית משפט זה (רע"א 600/14 עאטף נ' משיעל (10.2.2014)) - כך שבסופו של יום נדחתה טענת העותר לפיה אין תוקף להסכם הפשרה.

בהמשך, הגיש העותר לוועד הערר שליד בית המשפט המחוזי בנצרת עררים על שומות המס שהוצאו לו בגין העסקה הראשונה, וביקש גם כי יעוכבו הליכי הגבייה נגדו. בהליך האחרון שנקט העותר (ו"ע 11272-07-15), הגיעו הצדדים להסכמה הבאה, שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 19.7.2015 (כב' השופט ע' עיילבוני ):

"בהתאם להסכמה אני מורה על עיכוב הליכי הגביה כנגד העורר. עיכוב זה יעמוד בתוקפו עד ליום 20/8/15, כאשר על פי ההסכמה, ככל שעד לאותו תאריך יגיש העורר [העותר] תובענה לבית המשפט המוסמך ובקשה למתן סעד זמני, שעניינו עיכוב הליכי הגבייה, כי אז עיכוב הליכי הגבייה ימשיך להיות בתוקף, עד למתן החלטה שיפוטית בהליך האזרחי ובבקשה לסעד זמני ..." (ההדגשה הוספה - צ.ז.).

ביום 9.9.2015 הוגשה העתירה דנא ובה התבקשו הסעדים שפורטו לעיל. העותר חוזר בעתירתו על הטענה כי אין תוקף להסכם הפשרה, ועל כן אין כל הצדקה לגבות ממנו מס עבור העסקה הראשונה, בפרט כאשר הוא נשא בתשלום מס עבור העסקה השנייה.

המשיבה טוענת בתגובתה, כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. לטענת המשיבה לרשות העותר עומד סעד חלופי, שכן על-פי הסכמת הצדדים מיום 19.7.2015, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, נדרש העותר לפנות לערכאה המוסמכת בתובענה מתאימה. לטענת המשיבה, דין העתירה להידחות גם לגופה מאחר שהעותר לא הציג ראיות מספקות לכך שהעסקה הראשונה אכן בטלה.

דיון והכרעה

לאחר העיון הגענו למסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. השגות העותר כלפי שומת המס שהוצאה לו מבוססות על טענתו כי אין תוקף לעסקה הראשונה, שמקורה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. העותר מנסה לבסס טענה זו בהסברים שונים, וביניהם, כי הסכם הפשרה הופר ועל כן אין לו תוקף, וכי ביחס למקרקעין התקיימו עסקאות סותרות ועל-פי הדין יש ליתן תוקף לעסקה השנייה בזמן. אין מקום לברר טענות אלה במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. המדובר בטענות עובדתיות ומשפטיות מתחום המשפט האזרחי שיש לבררן בערכאה המתאימה כאשר כל הצדדים שעשויים להיות מושפעים מטענות העותר יהיו צד להליך. למותר לציין, כי צדדים אלה אף לא צורפו, כנדרש, כמשיבים לעתירה דנא.

העותר מבקש את התערבותו של בית משפט זה בהחלטת המשיבה למסותו בגין שתי עסקאות מקרקעין בהן היה מעורב, בקשר עם אותם המקרקעין, אף שלדידו לעסקה אחת כלל אין תוקף. העותר מבסס את עתירתו על טענות משפטיות מתחום המשפט האזרחי, וטענות עובדתיות כלפי גורמים שהיו מעורבים בהסכמים שערך העותר ביחס למקרקעין. דא עקא, שטענות אלה, למצער בגדרם של היחסים שבין העותר לרשויות המס, אמורות להתברר בערכאות המוסמכות ואין מקום לבררן במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. כמו כן, מאחר שטענותיו העובדתיות והמשפטיות של העותר טרם התבררו והוכרעו בערכאה המתאימה, גם לא ניתן לטעון שבהחלטת המשיבה למסותו בגין שתי העסקאות, נפל פגם המצדיק התערבות. נציין, כי הדברים עולים גם מפסק הדין מיום 19.7.2015, שכאמור נתן תוקף להסכמת הצדדים, ושבו נאמר כי טענות העותר יתבררו ב" הליך אזרחי ".

סוף דבר, מאחר שלעותר נתון סעד חלופי והוא פניה לבית המשפט האזרחי המוסמך, עתירתו נדחית על הסף, וכמוה גם הבקשה לסעד זמני. העותר יישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.