בג"ץ 6192/08 חנה גאודי נ. ועדת החקירה הממלכתית לטיפול בניצולי השואה בר

השופט א' גרוניס:

1.

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי שימנע מהמשיבה, ועדת החקירה הממלכתית בנושא הסיוע לניצולי השואה בראשות שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר (להלן – ועדת דורנר ), לדחות את בקשת העותרת שנשלחה לוועדה.

2.

העותרת, המתגוררת בבוסטון, ארצות הברית, הינה בת לניצולת שואה. לטענתה, בימים 20.3.08 ו-15.4.08 היא שלחה לועדת דורנר מכתבים, בהם גוללה את סיפורה של אימה. במכתבים אלה הועלו שלל טענות נגד האפוטרופסית שמונתה לאימה, נגד משטרת ישראל, נגד פקידת הסעד בעיריית רמת גן, נגד יחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, נגד בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן עצמו וכן נגד בית המשפט המחוזי בתל אביב. לטענתה של העותרת בעתירתה ובמכתביה, כל הגורמים הללו עשו יד אחת על מנת לעשוק ולהתעלל באימה וכן כדי לרדוף את העותרת עצמה. לטענת העותרת, מכתבים אלה מיום 20.3.08 ו-15.4.08 לא נתקבלו על ידי הוועדה, הואיל ונגנבו על ידי משטרת ישראל. לפיכך, מבקשת העותרת להורות לוועדה שלא לדחות את מכתביה.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. העתירה הוגשה לבית משפט זה ביום 10.7.08. היא נשלחה לבית המשפט כנראה ביום 30.6.08. מסתבר, כי ועדת דורנר הגישה את הדין וחשבון שלה עוד ביום 22.6.08. היינו, בעת שהעותרת הכינה את עתירתה ועדת דורנר כבר סיימה את עבודתה. במצב דברים זה ברור כי העתירה הינה תיאורטית, הואיל והסעד המבוקש על ידי העותרת אינו אקטואלי עוד (ראו, בג"צ 2777/98 הואקף המוסלמי בנצרת נ' שר הדתות (לא פורסם, 10.5.99); בג"צ 1853/02 נאוי נ' שר האנרגיה והתשתיות הלאומיות (לא פורסם, 8.10.03)). משהוגש הדו"ח על ידי ועדת דורנר, ברור שאין להיזקק לטענות נגד הוועדה על כך שלא קיבלה פניות של העותרת.

4.

יוער, כי אף אם העתירה הייתה מוגשת לפני שועדת דורנר סיימה את עבודתה, ספק אם היה בעתירה כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה. מכל מקום, משהפכה העתירה לתיאורטית, כאמור, התייתר הצורך לבחונה לגופה.

5.

העתירה נדחית, אפוא, על הסף.