פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
6193/98
בפני:
כבוד השופט ת' אור
כבוד
השופטת ד' דורנר
כבוד
השופט י' טירקל
העותר
ת:
סולטאנה זאהי קדור (חלבי)
נגד
המשיבים
:
1. שיח' נעים הינו - קאדי מד'הב של בית-הדין
הדרוזי בעכו
2.
בית-הדין הדתי הדרוזי בעכו
3.
יוסף עלי חלבי (קטין)
4.
עלי יוסף חלבי
התנגדות
לצו על-תנאי
תאריך
הישיבה:
כ"ב בא
דר
התשנ"ט
(10.3.99)
בשם
העותר
ת:
עו"ד זכי כמאל
בשם
המשיבים
4-3:
עו"ד סלאח חלבי
פסק-דין
השופטת ד' דורנר
:
1. העותרת (להלן: האישה) והמשיב מס' 4 (להלן:
הבעל) נישאו זו לזה בתאריך 6.10.89. בתאריך 5.9.90 נולד לבני-הזוג בן (המשיב מס'
3, להלן: הילד). חיי הנישואין של בני-הזוג עלו על שרטו
ן, ובתאריך 17.1.97 עזבה
האישה את בית המגורים המשותף. הילד הוסיף להתגורר עם אביו, הבעל, בבית המגורים
המשותף.
בתאריך 30.1.97 הגיש הבעל תביעת גירושין
לבית-הדין הדתי הדרוזי בעכו (להלן: בית-הדין). האישה, מצידה, הגישה בתאריך 6.5.97
לבית-המשפט לענייני משפחה בחיפה (להלן: בית-המשפט לענייני משפחה) תביעות שונות,
לרבות תביעות להחזקת הילד, למזונות ולחלוקת נכסי ממון.
בתאריך 12.10.97 התגרשו בני-הזוג, לאחר
שבית-הדין נתן תוקף של פסק-דין להסכם גירושין (להלן: הסכם הגירושין או ההסכם)
שנחתם ביניהם. בסעיף ח' להסכם (על-פי תרגומו לעברית בידי בא-כוח הבעל) נקבע:
[האישה]
מבטלת כל תביעותיה המשפטיות אשר הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה.
ובסעיף ט' להסכם נקבע:
הצדדים
מצהירים, כי לאחר החתימה על הסכם זה לא תהיה לאף אחד משני הצדדים הזכות לתבוע את
הצד האחר בבית משפט כלשהו בעניין גירושין אלה ומה שנובע מהם.
בהסכם לא נקבע דבר בעניין החזקת הילד.
2. בהתאם לאמור בסעיף ח' להסכם מחקה האישה את כל
התביעות שהגישה לבית-המשפט לענייני משפחה, אך לא מחקה את התביעה להחזקת הילד.
בעקבות זאת הגיש הבעל בתאריך 1.4.98 בקשה לפי פקודת בזיון בית-המשפט לבית-הדין,
שבגידרה קבע בית-הדין בתאריך 17.5.98 כי החזקת הילד הינה אחד הנושאים הנובעים מן
הנישואין והגירושין, ולפיכך הסמכות הבלעדית לדון בעניין זה נתונה לבית-הדין ולא
לאף בית משפט אחר.
במקביל, פסק בית-המשפט לענייני משפחה בתאריך
13.7.98 כי יש לדחות את התביעה להחזקת הילד שהגישה האישה. זאת, הואיל והאישה
התחייבה בהסכם הגירושין לבטל את התביעות שהגישה לבית-המשפט לענייני משפחה.
3. בעקבות דחיית תביעתה מיהרה האישה והגישה באותו
יום, 13.7.98, תביעת החזקה נוספת לבית-המשפט לענייני משפחה, הפעם בשם הילד עצמו.
למחרת היום, בתאריך 14.7.98, הגיש הבעל - אף
הוא בשם הילד עצמו - תביעת החזקה לבית-הדין. בתגובה הגישה האישה לבית-הדין בקשה
לדחייה על הסף של תביעה זו. זאת, בנימוק העיקרי שתביעת ההחזקה שהוגשה לבית-המשפט
לענייני משפחה קדמה לתביעה שהוגשה לבית-הדין, ולפיכך אין לבית-הדין סמכות לדון
בתביעה שהוגשה על-ידי הבעל.
בית-הדין דחה את בקשת האישה וקבע כי הסמכות
הבלעדית לדון בתביעת ההחזקה נתונה לו.
4. על החלטה
זו של בית-הדין הגישה האישה את העתירה שבפנינו. יצוין, כי העתירה הוגשה ישירות לבית-משפט זה, הואיל ובפועל לא קיימת כיום ערכאת ערעור במערכת בתי-הדין הדתיים הדרוזיים.
לטענת האישה, סעיף ט' להסכם הגירושין, המונע כאמור תביעות הדדיות, מתייחס רק לעניינים שהוסדרו בהסכם, ולפיכך לא קיימת כל מניעה להגיש תביעה בעניין החזקת הילד - עניין שכאמור לא הוסדר כלל בהסכם. עוד טוענת האישה, כי הואיל והתביעה הראשונה בעניין זה הוגשה לבית-המשפט לענייני משפחה, הרי שבית-משפט זה קנה לו סמכות לדון בה.
בתשובתו לעתירה טען הבעל כי שאלת החזקת הילד נכרכה באופן טבעי עם תביעת הגירושין ולפיכך הסמכות הייחודית לדון בה הוקנתה לבית-הדין. עוד טען הבעל, כי בית-הדין קבע את סמכותו לדון בשאלה זו עוד בהחלטתו מיום 17.5.97, אשר קדמה להגשת תביעת ההחזקה לבית-המשפט לענייני משפחה.
לבקשת האישה הוצא צו ביניים אשר מנע מבית-הדין להמשיך ולדון בעניין החזקת הילד. כן הוצא צו-על-תנאי.
5.לדעתי, יש לקבל את העתירה הואיל והסכם הגירושין אינו מונע מן הצדדים להגיש תביעות בעניין החזקת הילד, והואיל והסמכות לדון בתביעות אלה נתונה במקרה זה לבית-המשפט לענייני משפחה.
סעיף ט' להסכם הגירושין אינו קובע איסור מוחלט על תביעות הדדיות בין הבעל והאישה, כי אם איסור על תביעות הדדיות בנוגע לעניינים שהוסדרו בהסכם בלבד. מובן, כי אם נייחס לצדדים כוונה לאסור באופן מוחלט על תביעות בנוגע לעניינים שכלל לא הוסדרו ביניהם, הרי שהדבר עלול להביאם למבוי סתום ולהעדר יכולת להסדיר עניינים המחייבים הסדר, ובראשם שאלת החזקת הילד. כך גם סעיף ח' להסכם מתייחס אך לתביעות שהוגשו על-ידי האישה לבית-המשפט לענייני משפחה עובר לחתימת ההסכם
בין בני-הזוג, ולא לתביעות עתידיות העשויות להיות מוגשות על-ידי האישה לבית-משפט זה (בעניינים שלא הוסדרו בהסכם).
ואומנם, הבעל והאישה לא חלקו על האפשרות להגיש תביעת החזקה, ובפועל הגישו שניהם תביעות החזקה בשמו של הילד - כל אחד מהם לערכאה אחרת.
מכאן, שאין ספק כי תביעת ההחזקה שהגישה האישה לבית-המשפט לענייני משפחה הוגשה כדין, ואינה סותרת את הסכם הגירושין. אלא שעדיין נותרת בעינה השאלה מהי הערכאה המוסמכת לדון בתביעה זו.
6.ככלל, נתונות תביעות בעניין החזקת ילדים לסמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה. ראו סעיפים 1(6) ו3-(א) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה1995-.
סמכותו הייחודית של בית-הדין הדתי הדרוזי לדון בתביעות אלה קמה לו בשלושה מצבים: ראשית , תביעות החזקת ילדים הנכרכות מעצם טיבן וטבען בתביעות גירושין. ראו בג"ץ 642/82 ספדי נ' בית-הדין הדתי הדרוזי לערעורים ואח' , פ"ד לז(3) 381, בע' 384; ובג"ץ 207/88 פ'חראלדין נ' בית-הדין הדתי הדרוזי לערעורים ואח' , פ"ד מג(2) 760, בע' 767-765; בצירוף ההלכה שנקבעה בביד"מ 1/60 וינטר נ' בארי , פ"ד טו 1457. שנית , תביעות החזקת ילדים שאינן כרוכות בתביעות גירושין, המוגשות בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר. ראו סעיף 5 לחוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, תשכ"ג1962-. שלישית,
במצבים שבהם חל "כלל ההמשכיות", לפיו במקום שבו כבר פסק בית-הדין בשאלת החזקת הילדים מכוח אחת משתי הסמכויות האמורות, הרי שהסמכות לשוב ולדון בעניין זה - שהינו משתנה ודינמי מעצם טבעו - נתונה אף היא לבית-הדין. ראו, למשל, ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח , פ"ד יז 2617 (להלן: ע"א ג'ראח ), בע' 2624. בעניין זה חשוב להדגיש, כי כלל ההמשכיות אינו יוצר, כשלעצמו, סמכות לבית-הדין לדון בעניין מסוים, אלא הוא מהווה חריג לכללי הסמכות הראשונית, הנובע מחובת הכיבוד ההדדי החלה על רשויות השיפוט, בינן לבין עצמן. ראו, למשל, בג"ץ 6103/93 לוי נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד מח(4) 591, בע' 609-608.
7.המקרה שלפנינו אינו נופל בגדר אחד משלושת המצבים שבהם קמה לבית-הדין סמכות לדון בתביעות בעניין החזקת ילדים. אכן, הבעל הגיש תביעת גירושין לבית-הדין. לכאורה נכרכה בה איפוא, באופן טבעי, גם שאלת החזקת הילד. אלא שתביעת הגירושין הסתיימה כאמור בפסק-דין שאישר את הסכם הגירושין שאליו הגיעו הצדדים - הסכם שבו לא הוסדרה כלל שאלת החזקת הילד. ממילא אף בית-הדין לא נדרש לעניין זה ולא דן בו. בהקשר זה יצוין עוד, כי החלטתו של בית-הדין מתאריך 17.5.97 ניתנה במסגרת הליך לפי פקודת בזיון בית-המשפט שעניינו היה היחס בין סעיף ח' להסכם הגירושין לבין התביעות שהגישה האישה לבית-המשפט לענייני משפחה, ובהחלטה זו - על אף האמור בה - אין כדי להקנות סמכות כלשהי לבית-הדין בנוגע להחזקת הילד.
מכאן, שבמקרה זה, שבו הסתיימה תביעת הגירושין בפסק-דין מבלי שבית-הדין דן בשאלת החזקת הילד ומבלי שהסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק-דין הסדיר אותה, אין כל מקום והגיון להחלתו של כלל ההמשכיות, המהווה, כאמור, חריג לכללי הסמכות הראשונית. עמד על כך השופט בייסקי:
העיקרון בדבר כלל ההמשכיות... מושתת על נקודת המוצא העובדתית... כי בית הדין הרבני דן - בהקשר לתביעת הגירושין - גם בשאלת החזקת הקטין, ופסק בה הלכה למעשה. במקרה כזה "נמצא כי העניין ממשיך להיות כרוך בתביעת הגירושין אפילו לאחר כמה וכמה שנים, כי הוא 'יונק' מן הצו שניתן בשעת הגירושין"... ואכן, הפסיקה... מתייחסת לשינוי תנאי ההחזקה, כפי שנקבעו על-ידי בית הדין או בית המשפט, שכבר פסק בנדון, שאז "בית-המשפט או בית-הדין שדן בעניין בתוקף סמכותו מוסמך לשוב ולדון בו ולשנות את פסקו הקודם"... בעניין שלפנינו... בית הדין הרבני מעולם לא דן בעניין החזקת הקטין ולא החליט בו מאומה... כאן אין לה לתביעה בדבר החזקת הקטין ממה "לינוק", ואין זו תביעה בדבר שינוי תנאי ההחזקה, שנקבעו קודם, משום שהעניין טרם נדון כלל, ושום החלטה לא קיימת.
[ע"א 811/80 בלום נ' שטרן , פ"ד לה(3) 757, בע' 761-760.]
השוו גם ע"א 159/82 ויז'נסקי נ' רידר ואח' , פ"ד לו(4) 757; וע"א ג'ראח הנ"ל, בע' 2627-2626, שבו נקבע כי כלל ההמשכיות אינו חל על פסק-דין שבו נדחתה תביעה למזונות, להבדילו מפסק-דין שבו נפסקו מזונות.
לנוכח זאת, ולאור העובדה כי לא קיימת הסכמה בין כל הצדדים הנוגעים בדבר להתדיין בפני בית-הדין, הרי שהסמכות הבלעדית לדון בתביעה להחזקת הילד - בשלב שבו הוגשה תביעה זו - נתונה לבית-המשפט לענייני משפחה.
8.אשר-על-כן אני מציעה לחבריי לקבל את העתירה ולקבוע כי הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים אינו מונע הגשת תביעות בעניין החזקת הילד, כי הסמכות העניינית לדון בתביעות אלה נתונה לבית-המשפט לענייני משפחה, וכי לבית-הדין הדתי הדרוזי בעכו אין סמכות לדון בתביעה שהגיש הבעל בשם הילד בתיק 201/98. כן אני מציעה כי בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.
ש ו פ ט ת
השופט ת' אור :
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' טירקל :
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת דורנר.
ניתן היום, יח בניסן תשנ"ט (4.4.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98061930.
L07