בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
6203/94
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין
כבוד השופטת ט. שטרסברג כהן
כבוד השופט י. טירקל
המבקש: בהג'את חלאק
נ ג ד
המשיב: פקיד שומה נצרת
ערעור על פסק דין בית המשפט
המחוזי בנצרת מיום 6.10.97 בעמ"ה 29/96 שניתן על ידי כבוד השופט הס
בשם המערער: עו"ד רפי מסלחה
בשם המשיב: עו"ד יהודה ליבליין
פסק דין
המשנה לנשיא ש. לוין:
1.המערער הינו יליד שנת 1919, תושב העיר נצרת ובעל מספרה בעיר מגוריו, אותה הוא מפעיל מאז שנת 1960. ערעורו נסב על צווים שהוציא המשיב על פי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה (להלן "הפקודה") על פי מיטב השפיטה, לגבי הכנסותיו של המערער בשנות המס 1979, 1980, 1981, 1982, 1983 ו - 1984.
2.בשנת 1985 הגיע המערער להסכמה בעל-פה עם המשיב לפיו ייקבעו הכנסותיו בשנות המס האמורות בהתאם להכנסותיו של ספר אחר מנצרת, בשם אמיל ג'בראן. הצדדים חתמו על הסכם כתוב, אשר אמור היה לבטא את ההסכמה בעל-פה (להלן: "ההסכם הכתוב"). בהערות להסכם הכתוב ציין המשיב כי ספרי המס של המערער לשנות מס אלה הינם בלתי קבילים. סמוך לאחר חתימת ההסכם הכתוב מצא המערער כי המשיב ציין בהסכם הכתוב סכומים גבוהים יותר מהכנסותיו של הספר ג'בראן. המערער עתר לבית משפט השלום בנצרת בבקשה למתן סעד הצהרתי לפיו ההסכם הכתוב בטל, ומבוקשו ניתן לו. השומות שהוצאו למערער לאחר מכן בוטלו על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים (ע"א 3/89), וזאת בשל פגם בהליך הוצאתן. בית המשפט החזיר את הדיון לפקיד השומה, על מנת שיחל מחדש את הליך קביעת שומת המערער על פי הדו"חות שהוגשו על ידי המערער לשנות המס הרלבנטיות. בית המשפט הוסיף כי משקבע בית משפט השלום, כי היה קיים הסכם בעל-פה בין הצדדים, אשר לפיו תושווה הערכת ההכנסה של המערער להכנסת הספר ג'בראן, מן הראוי היה כי המשיב יכלול נתון זה במסגרת שיקוליו עת בא לקבוע את שומת המערער, בעשותו שימוש בסמכותו לשום את המערער לפי מיטב השפיטה.
3.פקיד השומה שדן בעניין קבע כי הצהרותיו של המערער בנוגע להכנסתו הינן בלתי סבירות בעליל, והוציא שומות על פי סעיף 145(א)(2)(ב) לפקודה. המערער השיג על השומות, השגתו נדונה בפני עובד אחר של המשיב ונדחתה. משלא הושג הסכם בין הצדדים, הוציא המשיב צו בהתאם לסעיף 152(ב) לפקודה, לפיו שם את הכנסותיו של המערער לפי מיטב שפיטתו. שומות אלו נערכו על בסיס התדריך הענפי של המחלקה הכלכלית של אגף מס הכנסה, המתייחס למספרות גברים. תחילתו של התדריך בשנת 1985, ובהעדר תדריך לשנות המס נשוא הדיון ערך עובדו של המשיב תיאום רטרואקטיבי על מנת להעריך את הכנסות המערער בשנים הנדונות. עובד המשיב סיווג את המערער בקטגוריה הנמוכה מבין שלוש הקטגוריות המופיעות בתדריך (קטגורית "מספרה בינונית - נמוכה") והעריך כי הכנסות המערער היו 60% מההכנסה הנמוכה הרשומה בקטגוריה זו. הסיבה להפחתת 40% הייתה גילו המתקדם של המערער ומקום עסקו.
על שומות אלו ערער המערער לבית המשפט המחוזי בנצרת.
בהודעת נימוקי השומה שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי כתב המשיב, שקביעתו אכן סוטה מהממצא של בית משפט השלום לפיו קיים הסכם בעל פה בין המשיב לבין המערער, וכי המשיב ישווה את הכנסות המערער לצורך השומה להכנסתו של ספר ספציפי אחר מנצרת; הוא הסביר זאת בכך שגם היום עומד הוא על עמדתו שלא נערך הסכם שכזה בין הצדדים. במהלך הדיון בערעור הנ"ל הצהיר ב"כ המשיב, כי לפנים משורת הדין יוקטנו השומות שהוצאו למערער ב30%- נוספים. בית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי כי המערער לא הציג את ספריו בפני המשיב, ודחה את הערעור, בכפוף לשינוי סכומי הצווים על ידי הקטנתם ב30%-, כהצהרת בא כוח המשיב. מכאן הערעור שלפנינו.
4.לטענת המערער פעל המשיב שלא כדין משלא עשה שימוש בספריו של המערער, ומשהתעלם מההסכמה בעל פה בינו לבין המשיב משנת 1985. לחלופין תוקף המערער את השומה לגופה. לטענתו לא הביא המשיב בחשבון את גילו, מצבו המשפחתי והבריאותי, ואת מיקומה של המספרה.
לעניין ספריו של המערער, אין מקום להתערב בממצא העובדתי שקבע בית המשפט המחוזי, שספרים אלה לא הוצגו בפני המשיב. אשר להסכמה שבעל פה: משהורה בית משפט זה למשיב לכלול הסכמה זו במסגרת שיקוליו, לא היה המשיב רשאי להתעלם מהסכמה זו. אילו טען המשיב בפנינו כי שקל הסכמה זו משהעריך את הכנסות המערער, ומצא לנכון לסטות ממנה משיקולים שונים, היינו בוחנים את שיקוליו. משלא עשה כן, הרי שהשומה שקבע בנוגע להכנסות המערער בשנים 1979-1982 היא לקויה. בהעדר נתונים אחרים נראה לנו שיש מקום להשוות את שומתו של המערער לשומתו של ג'בראן לשנים 1979-1982, כפי שהובאו בסכום טענותיו של המשיב. שומות אלו תועמדנה על 10.- ש"ח לשנת 1979, 20 ש"ח לשנת 1980, 45 ש"ח לשנת 1981 ו120.1- ש"ח לשנת 1982. עיון בנתוני ההכנסה של אמיל ג'בראן, אותם צירף המשיב לסיכומיו, מעלה כי בשנים 1983-1984 לא היו לאמיל ג'בראן הכנסות כלל. לגבי שנתיים אלו בלבד אין מקום להשוות את הכנסות המערער לצורך שומה להכנסותיו של אמיל ג'בראן, שהרי אין מקום להניח שגם המערער לא עבד כלל בשנים אלו. לפיכך, יש לדחות את ערעורו של המערער לגבי שנים אלו.
טענה נוספת של המערער בנוגע לבטלות השומה בשל התיישנות נזנחה על ידו בסיכומיו.
הערעור מתקבל איפוא באופן חלקי, באופן שהכנסותיו של המערער לצורך שומה בשנים 1979-1982 יושוו להכנסותיו של אמיל ג'בראן, כפי שפורט לעיל. הערעור לגבי השומה המתייחסת לשנים 1983-1984 נדחה.
בנסיבות אלה אין צו להוצאות.
המשנה לנשיא
השופטת ט. שטרסברג כהן:
אני מסכימה
ש ו פ ט ת
השופט י. טירקל:
אני מסכים
ש ו פ ט
החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין.
ניתן היום יד בסיון תשנ"ח (8.6.98).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
דו/
94062030.
B07