בג"ץ 6210/12 פרופ' קורנסקו נ. הרשות לזכויות ניצולי שואה משרד האוצר -עו'ד

השופט

י' דנציגר:

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר, פרופ' אלכסנדר קורנסקו, כי המשיבה תשלם לו הפרשי תגמולים מסוימים בהתאם להחלטת הועדה הרפואית מיום 3.7.2012, במסגרתה נקבע כי אחוזי הנכות של העותר יעלו וכי תחולתה של ההחלטה הינה רטרואקטיבית החל מיום 1.5.2010. העותר טוען כי המשיבה עיכבה את תשלום הפרשי התגמולים וכי עליה להוסיף עליהם תוספת ריבית בשיעור 2% בגין כל חודש.

מכתבי הטענות שלפנינו עולה כי העותר פנה אל המשיבה במכתב מיום 6.7.2012 וביקש שהפרשי התגמולים ישולמו לו עד ליום 31.7.2012. המשיבה השיבה במכתב מיום 18.7.2012 כי הפרשי התגמולים ישולמו בתלוש התגמולים של חודש ספטמבר. העותר לא השלים עם תשובה זו והגיש ביום 21.8.2012 את העתירה דנן. מתגובת המשיבה שהוגשה ביום 23.10.2012 (לאחר מספר ארכות) עולה כי עקב תקלה שולמו בתלוש התגמולים של חודש אוגוסט לעותר הפרשי התגמולים החל מחודש מאי 2012 בלבד. המשיבה הודיעה כי התקלה תתוקן כך שבתלוש התגמולים ביום 1.11.2012 ישולמו לעותר הפרשי התגמולים החל מחודש מאי 2010. בהחלטתי מיום 1.11.2012 התבקשה המשיבה להגיש הודעה עד ליום 7.11.2012 ובה לעדכן האם שולמו לעותר הפרשי התגמולים כאמור בתגובתה. בהודעה שהגישה המשיבה בהתאם להחלטתי נאמר כי הפרשי התגמולים שולמו לעותר, לרבות פיצוי בגין האיחור בתשלום בהתאם למנגנון הקבוע בחוק הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-1984 (להלן: חוק הקיצבאות ). בעקבות הודעת העדכון חזר העותר והודיע כי הוא עומד על טענתו שמגיעה לו תוספת ריבית בשיעור 2% לחודש.

מעיון בכתבי הטענות עולה כי ביום 1.11.2012 שולמו לעותר הפרשי התגמולים, ולפיכך המחלוקת הצטמצמה לשאלה האם יש להוסיף להפרשי התגמולים הרטרואקטיביים שמגיעים לעותר מכוח החלטת הועדה הרפואית מיום 3.7.2012 גם תוספת ריבית בשיעור 2% לחודש. העותר טוען כי התשובה לשאלה זו הינה בחיוב ומבסס טענתו על החלטה משנת 2006 בה נדחתה על הסף עתירה שהגיש לבית משפט זה [בג"ץ 112/06 פרופ' אלכסנדר קורנסקו נ' מנהל לשכת שיקום נכי רדיפות נאצים (לא פורסם, 12.2.2006)], בה נאמר כי על המשיבה להקפיד ליישם החלטות הניתנות בדבר תשלום כספים לזכאי ולא להשהותן בנימוקים כאלה ואחרים. העותר טוען כי התנהלות המשיבה מעידה על זלזול מופגן בו ובאוכלוסיית ניצולי השואה, וכי היא מעידה גם על זלזול בהחלטתו של בית משפט זה. המשיבה טוענת מנגד כי ככל שיש לעותר טענות בנוגע למועדי ביצוע התשלומים עליו לפנות לוועדת העררים בהתאם לסעיף 17 לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: חוק נכי רדיפות הנאצים ). כמו כן, טוענת המשיבה כי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: חוק

ריבית והצמדה ) כלל אינו חל לעניין קצבה, מענק או תגמול המשולמים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, וזאת בהתאם לסעיף 8 לחוק הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-1984 (להלן: חוק הקיצבאות ) שקובע מנגנון מיוחד לחישוב קצבה ששולמה באיחור.

דין העתירה להידחות. בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו הפורום המתאים לדון בטענות העותר בדבר הפרשי הריבית המגיעים לו לטענתו בנסיבות העניין. טענותיו של העותר לעניין הפרשי הריבית צריכות להתברר לפני הפורום המתאים, בהתאם לסעיף 17 לחוק נכי רדיפות הנאצים. לאחר שימצה העותר את ההליכים בפורום המתאים, וככל שיוותרו בפיו טענות כלשהן, יוכל לשוב ולפנות לבית משפט זה בהליך המתאים.

אשר על כן, העתירה במתכונתה הנוכחית נדחית.