בג"ץ 6212/99 האפוטרופוס הכללי נ. סילביה ארליך

במסגרת בקשה למתן צו ירושה, הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בקשה על-פי חוק הצהרות מוות, תשי"ב1952- (להלן:חוק הצהרות מוות). כדי לאשש את העובדות המופיעות בבקשתה, עתרה המשיבה לצוות על המבקש לגלות ולהציג את המסמכים ואת התרשומות המצויים בידו, והנוגעים לקורות קרוביה של המנוחה, אשר נספו בשואה (להלן: המסמכים הרלבנטיים). זאת, מכוח הוראת סעיף 13 לחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח1978- (להלן: החוק).

המבקש התנגד לבקשה, משני טעמים. הטעם הראשון היה, כי בין הצדדים אין יריבות, באשר המשיב הנכון הינו היועץ המשפטי לממשלה, ולא המבקש. הטעם השני היה, כי תיקיו של המבקש הינם חסויים.

בית-המשפט המחוזי (השופטת שרה ברוש) קיבל את בקשת המשיבה. נקבע, כי בבקשה לפי סעיף 13 לחוק, המשיב הנכון הינו האפוטרופוס הכללי. מעבר לדרוש נקבע, כי אף אם נפל פגם כלשהו, הרי מדובר אך ורק בפגם בתיאורו של המשיב, באשר היה צורך לציינו כ"יועץ המשפטי לממשלה באמצעות האפוטרופוס הכללי".

טענתו השנייה של המבקש נדחתה אף היא. בית-המשפט המחוזי ציין, כי זכותו של צד מעוניין לעיין במסמכים עומדת מול חובתה של הרשות להעמיד לו את המסמכים, וכי נקודת המוצא העקרונית היא גילוי מירבי. זאת, כדי להביא לחשיפת האמת. כך, נקבעה זכותו של "מעוניין" לעיין במסמכים המצויים בידי האפוטרופוס הכללי, במסגרת סעיף 13 לחוק.

בית-המשפט המחוזי קבע, כי המבקש לא הוכיח קיומו של חסיון העומד לו. למשיבה, לעומת-זאת, ישנה זיקה קיימת, או, לכל הפחות, זיקה צפויה בנכסים המנוהלים על-ידי האפוטרופוס הכללי: אם יוצהר על מותם של הנספים, הריהי יורשת ובעלת הנכסים, ועל-כן, אין ספק כי היא נחשבת "מעוניין", כהגדרת המונח בחוק.

מכאן בקשת הרשות לערער שבפניי, בגדרה חזר המבקש על טענותיו, כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי.

לאור הטענה לפיה המשיב הראוי בבקשה זו הינו היועץ המשפטי לממשלה, התבקש היועץ המשפטי לממשלה להגיש תגובתו לבית-משפט זה.

במסגרת תשובתו, הביע היועץ המשפטי לממשלה דעתו, כי המשיב הראוי והנכון בבקשה לפי סעיף 13 לחוק, הוא האפוטרופוס הכללי. לגבי טענת החסיון, דעתו של היועץ המשפטי לממשלה היא כדעת המבקש, קרי, כי למבקש עומד חסיון לגבי המסמכים הרלבנטיים.

בקשה זו יש לדחות.

בצדק קבע בית-המשפט המחוזי, כי המשיב הראוי בהליך נשוא בקשה זו הינו האפוטרופוס הכללי. כמו-כן, אין להתערב בקביעתו של בית-המשפט באשר לטענת החסיון. המבקש אכן לא הוכיח קיומו של חסיון העומד לו לגבי המסמכים הרלבנטיים, בעוד המשיבה היא "מעוניין", כמשמעות הביטוי בחוק, וזכות העיון במסמכים עומדת לה מכוח סעיף 13 לחוק.

אשר על-כן, הבקשה נדחית.