בג"ץ 6218/20 ישראל אריאל נ. כונס הנכסים הרשמי

השופט א' שטיין:

1.

בגדרי עתירה זו מבוקש כי נורה למשיב 2, במישרין או באמצעות המשיב 1 (להלן: הכנ"ר ), ליתן לעותר, לאלתר, הפטר מתשלום יתרת חובותיו. בד-בבד עם הגשת העתירה, הניח העותר על שולחננו בקשה למתן צו ביניים אשר יורה על עיכובו של הליך פשיטת הרגל, המתנהל בעניינו, עד להכרעה בעתירה.

2.

בעניינו של העותר, המייצג את עצמו, מתנהלים הליכי פשיטת רגל מאז שנת 2010. בתמצית, ביום 15.7.2010, לאחר שהצהיר על חובות בסך של כ-7 מיליון ₪ ל-56 נושים שונים, הגיש העותר בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל. ביום 22.11.2010, בגדרי תיק פש"ר 23675-07-10 (להלן: הליך פשיטת הרגל ), ניתן צו כינוס ביחס לנכסי העותר והושתו עליו תשלומים חודשיים בסך של 1,000 ₪. בשל מצוקתו הכלכלית של העותר ומצבו הרפואי שהוחמר, הוקפא צו התשלומים החודשיים למשך תקופה ארוכה, ולאחריה הופחתו התשלומים לסך של 250 ₪.

ביום 6.11.2013 הוכרז העותר פושט רגל והמשיב 2 מונה לנאמן על נכסיו (להלן: הנאמן ).

3.

במסגרת הליך פשיטת הרגל, התקיימו מספר דיונים וניתנו החלטות רבות, בגדרן נדחתה בקשת העותר למתן צו הפטר חלוט. ביום 18.12.2016 נקבעה לעותר תכנית פירעון. במסגרת תכנית זו, העותר אמור לקבל הפטר מותנה, בכפוף לכך שיעמיד את קופת הכינוס על סך כולל של 80,000 ₪ תוך 36 חודשים. ביום 15.12.2019 הגיש העותר בקשה לעיון מחדש בתכנית הפירעון בטענה כי ההחמרה במצבו הרפואי מהווה שינוי נסיבות המצדיק מתן הפטר לאלתר . כמו כן נטען בבקשה, כי אילו היה העותר מיוצג על ידי עורך דין, תכנית הפירעון לא הייתה נקבעת כפי שנקבעה. ביום 7.9.2020 הוגשה העתירה שלפנינו, וביום 19.10.2020 דחה בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת

ר' ערקובי ) את בקשת העותר לעיון מחדש בתכנית הפירעון.

4.

עיקר טענותיו של העותר בגדרי העתירה דנן מכוונות נגד דחיית בקשותיו של העותר למתן צו הפטר מיידי וחלוט . במסגרת העתירה, מעלה העותר שלל טענות נגד המשיבים ומלין באריכות על ההליכים המשפטיים שהתנהלו בעניינו. העותר טוען כי במסגרת הליך פשיטת הרגל, הפרו הכנ"ר והנאמן את חובותיהם על פי דין – זאת, לדבריו, בחוסר תום-לב, תוך ביצוע עבירות פליליות ותוך פגיעה בזכויות היסוד החוקתיות שלו. לדבריו, כתוצאה מהתנהלותם הנפסדת של המשיבים, נגרמו לו נזקים כלכליים ובריאותיים בלתי הפיכים. העותר מבקש כי נתחשב במצבו הרפואי הקשה ובמצוקתו הכלכלית ונורה למשיבים ליתן לו הפטר מיידי וללא תנאים.

5.

לאחר שעיינתי בכתובים אשר הונחו לפניי, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים – זאת, בשל קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה להליכי הערעור המתווים בדין, וכן מחמת היעדר עילה להתערבותנו בהליך פשיטת הרגל.

6.

הלכה היא עמנו כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שקיבלו בתי המשפט המוסמכים, אלא במקרים חריגים שבחריגים (ראו למשל: בג"צ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4) 683, 702 (1987); בג"ץ 569/14 בן צבי נ' ביהמ"ש המחוזי באר שבע (23.1.2014) ; בג"ץ 6534/17 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (5.11.2017)). ככל שחפץ העותר להשיג על ההחלטות אשר ניתנו בעניינו במסגרתו של הליך פשיטת הרגל ולהביא לשינויין או לביטולן, עליו לעשות כן בדרכים הקבועות בדין. להשגות שמעלה העותר בנוגע ל ה ליך פשיטת הרגל יש מסגרת ערעורית ומקומן אינו בבג"ץ. אוסיף, כי העותר ממילא לא הניח תשתית ראייתית להשגות אלו.

7.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.