פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
6220/05
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
העותרת:
עמותת 'צדקה וחסד'
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש עיריית
צפת - מר ישי מימון
2. עיריית צפת
בקשה לעיון מחדש בהחלטה לדחות את העתירה על הסף
בשם העותרת:
עו"ד גיא שרים
החלטה
השופטת מ' נאור :
1.ביום 28.6.2005 דחינו על הסף את עתירת העותרת שכוונה נגד ראש עיריית צפת ועיריית צפת, על כך שעיריית צפת אינה מקצה לה מבנה. קבענו שלבית המשפט לענינים מנהליים סמכות לדון בעתירה כקבוע בסעיף 8 לתוספת הראשונה בחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק). לפי הסעיף הנזכר, לבית המשפט לענינים מנהליים נתונה הסמכות לדון ב"החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים". לאחר שהעתירה נדחתה על הסף הגישה העותרת "בקשה לעיון מחדש בהחלטה לדחות את העתירה על הסף". בבקשה מציינת העותרת, כי העתירה עוסקת בבקשה להקצאת מבנה לתקופה ארוכה, העולה על 5 שנים ובכגון דא נדרש אישור שר הפנים (סעיף 188 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות)). בנסיבות אלה, גורסת העותרת, נופלת העתירה לתחום סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק, ועל כן מתבקש בית המשפט לעיין מחדש בפסק דינו.
2.הליך זה של "עיון מחדש" בפסק דין שניתן בעתירה לא ידעתי מה טיבו. קשה להבין על מה מלינה העותרת: העתירה לא הזכירה הקצאה לתקופה ארוכה . סעיף 188 לפקודת העיריות ושר הפנים כלל לא הוזכרו בעתירה, ושר הפנים איננו משיב בה.
3.עם זאת, כדי למנוע הליכי סרק נוספים ובבחינת למעלה מן הצורך אציין כי אפילו הייתה העותרת מזכירה בעתירתה את סעיף 188 לפקודת העיריות, ומצרפת את שר הפנים כמשיב – גם אז דין העתירה היה להידחות על הסף. העותרת טוענת בעתירתה כי המשיבים אינם מקצים לה מבנה כבקשתה. מדובר למעשה בהעדר החלטה, שכמוה כהחלטה. "החלטה של רשות" מוגדרת בסעיף 2 לחוק כ"החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל". המשיבים לא קיבלו החלטה להקצות לעותרת מבנה, וגם לא קיבלו החלטה שלא להקצות מבנה. פירושו של דבר שהמשיבים אינם
פועלים בדרך המתווית בסעיף 188 וממילא לא נדרש אישורו של שר הפנים לאי ההקצאה. לא בכדי לא צרפה העותרת את שר הפנים כמשיב בעתירה.
4.יפים לענייננו דבריו של חברי השופט א' גרוניס ב-בג"צ 8375/03 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה האזורית חוף הכרמל , פ"ד נח (2) 97, 100 בענין אי חקיקתו של חוק עזר:
"אילוּ קיבלה המשיבה 1 חוק עזר על פי סעיף 6(א) לחוק הסדרת מקומות רחצה, היה צורך באישורו של שר הפנים. לפיכך במקרה מעין זה לא היה ניתן להשיג על חוק העזר בפני בית-המשפט לעניינים מינהליים. דא עקא, תמצית טענתה של העותרת היא שהמשיבה 1 לא הלכה במסלול הקבוע בחוק, קרי קבלתו של חוק עזר. משמע, אין מדובר בהחלטה של רשות מקומית הטעונה אישורו של שר הפנים, וממילא נתונה הביקורת עליה בגדרי סמכותו של בית-המשפט לעניינים מינהליים."
5.אילו נעתרו המשיבים לבקשת העותרת והיתה נופלת החלטה להקצות לה כבקשתה מבנה לתקופה ארוכה – ההחלטה היתה טעונה אישור שר הפנים. אילו היקצו המשיבים מבנה לעותרת ושר הפנים היה מסרב לתת את אישורו, יכולה היתה העותרת לעתור נגדו לבית משפט זה; אילו היקצו המשיבים לעותרת מבנה ושר הפנים היה מאשר את ההקצאה, ומאן דהוא היה מבקש לטעון נגד ההקצאה היה גם כן מקום לפנות לבית משפט זה. ואולם, לא זה מצב הדברים. העותרת קובלת על כך שהמשיבים אינם מקצים לה מבנה: טרוניה זו עליה להעלות בפני בית המשפט לענינים מינהליים.
6.הבקשה "לעיון מחדש" נדחית.
ניתנה היום, י"ד תמוז, תשס"ה
(21.7.2005).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ת ש ו פ ט ת