בג"ץ 6240/02 מדינת ישראל נ. עובד יורם

1.נגד המשיב ושניים-עשר נאשמים נוספים הוגש כתב-אישום בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. חלקו של המשיב הוא באישום הראשון, במסגרתו מיוחסות לו ולתשעה נאשמים נוספים עבירות של קשירת קשר לסחר וייצוא סמים, סחר וייצוא סמים, ניסיון לסחר וייצוא סמים, החזקת סם שלא לשימוש עצמי וכן שידול לסחר וייצוא סמים. לפי המתואר בכתב-האישום, קשרו הנאשמים קשר לביצוע עסקת סמים מורכבת, במסגרתה נרכשו מליון ושש מאות אלף כדורי MDMA (אקסטזי) בהולנד. על-פי התוכנית, היו אמורים הכדורים לעבור מהולנד לגרמניה, ומשם להיות מועברים לאוסטרליה לשם מכירתם. הציר המרכזי בתכנון העסקה היו שני ישראלים העצורים כעת בהולנד: יעקב אלשייך (להלן: אלשייך) ודרור פחימה (להלן: פחימה). תפקידו של המשיב בעסקה היה להעביר לידי אלשייך ופחימה, או מי מטעמם, כספים בסכום של מאות אלפי דולרים לצורך מימון עסקת הסמים. על-פי כתב-האישום, רכש אלשייך במסגרת הקשר ולשם קידומו מליון ושש מאות אלף כדורי אקסטזי, בין היתר באמצעות הכספים שקיבל מידי המשיב. כדורי הסם הועברו מהולנד לגרמניה. לאחר הגעת הסם לגרמניה וטרם העברתו לאוסטרליה, נעצרו המעורבים בפרשה וכדורי הסם נתפסו.

2.עם הגשת כתב-האישום, ביקשה המדינה את מעצרם של הנאשמים, ובהם המשיב, עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 25.4.02 נעתר בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל) לבקשת המדינה, והורה על מעצרם עד תום ההליכים. בעניינו של המשיב, קבע בית-המשפט קמא כי מחומר הראיות לכאורה בתיק, שעיקרו תמלילי שיחות טלפון שהוקלטו ללא ידיעת המשוחחים, עולה כי אלשייך שיתף את המשיב בפרטי העסקה, וכי המשיב היה מודע או למיצער עצם עיניו בדבר האפשרות שהכספים שמסר לאלשייך נועדו לסחר בסמים. אשר על כן, קבע בית-המשפט קמא כי קיימת תשתית לכאורית מספקת כנגד המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו. עוד נקבע כי "מדובר בעסקאות בינלאומיות בסמים, בסדרי גודל עצומים. מי שחוטא בעבירות מן הסוג הזה, מסוכנותו ברורה וגלויה ואין מקום לעשות שימוש בחלופות מעצר משום החשש שלא יהיה בכך כדי להבטיח את שלום הציבור". לפיכך, הורה בית-המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

על החלטה זו, הגיש בא-כוח המשיב לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר. את בקשתו סמך הסניגור על מסמך בנקאי שהציג לראשונה בפני בית-המשפט קמא, ממנו עולה כי המשיב העביר לאלשייך מאות אלפי דולרים לאחר שהסם נתפס. לטענת הסניגור, מהמסמך האמור עולה כי הכספים שהעביר המשיב לאלשייך אינם קשורים לעסקת הסמים. עוד הסתמך בא-כוח המשיב על תמלילי שיחות, בהן מציינים אלשייך ופחימה באוזניי שותפים אחרים בפרשה כי המשיב לא קשור לעסקה ולא יודע עליה, ועל כן אין לפנות אליו. בית-המשפט קמא בחן את הראיות עליהן הצביע הסניגור, והבהיר מדוע אין בהן כדי לשלול קיומה של תשתית ראייתית לכאורית נגד המשיב. עם זאת, הוסיף וקבע כי:

"בחינת כל ראיה חדשה בפני עצמה אין בה כדי למוטט את התשתית הראייתית, שפורטה בהחלטתי מיום 25.4.02 ממנה עולה כי המבקש (המשיב) בסוד העניינים... אולם מכלול הראיות החדשות שהוצגו, מכרסמות מעט בראיות לכאורה...

מכלול הכרסומים המעטים שהעלה בא כוחו מחלישים מעט את הראיות במובן זה, שאף שעילת המעצר עומדת והיא שרירה וקיימת ניתן להסתפק בחלופת מעצר בדמות מעצר בית מוחלט ובערבויות כספיות גבוהות במיוחד (כפי שיקבעו בהמשך הדיון) לצורך הימלטות מהדין...".

ביום 15.7.02 התקיים המשך הדיון בעניין מעצרו של המשיב. במסגרת אותו דיון, התייחס בית-המשפט קמא לכך שנאשם אחר בפרשה, מנחם מנדל כהן (להלן: מנחם-מנדל), אשר הועמד לדין יחד עם המשיב בגין מעורבות בעסקת הסמים על-דרך העברת כספים לראשי הקשר, הגיש ערר לבית-משפט זה כנגד ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים; עררו התקבל, והוא שוחרר ממעצר. השופט טירקל קבע בהחלטתו כי חלקו של מנחם-מנדל בפרשה היה "שולי ומזערי" וכי "אין בידי התביעה ראיות המוכיחות לכאורה שהעורר (מנחם-מנדל) ידע שמקורם של הכספים או ייעודם עסקת סמים...מכאן שאין בראיות פוטנציאל מספיק לצורך הוכחת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום" (בש"פ 5176/02 מנחם מנדל כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). בא-כוח המשיב טען בפני בית-המשפט קמא כי הראיות לכאורה כנגד מרשו חלשות מאלה הקיימות בעניינו של מנחם-מנדל, ועל כן יש לשחרר גם את המשיב ממעצרו. בית-המשפט קמא נענה לבקשת הסניגור. אמנם, בית-המשפט ראה לציין כי לדעתו, קיימות ראיות לכאורה הן כנגד מנחם-מנדל וכנגד המשיב. עם זאת, הוסיף וקבע כי מהחלטת השופט טירקל לפיה אין ראיות לכאורה מספיקות כנגד מנחם-מנדל, מתבקשת המסקנה כי אין ראיות לכאורה אף בעניינו של המשיב. לפיכך, ביטל בית-המשפט קמא את החלטתו בדבר שחרור המשיב בתנאי מעצר בית מוחלט, והורה על שחרורו בתנאים שתכליתם להבטיח התייצבותו למשפט ואי הימלטותו מהדין. שחרור המשיב עוכב לשם הגשת ערר לבית-המשפט זה.

3.לפניי ערר המדינה כנגד החלטת בית-המשפט קמא לשחרר את המשיב ממעצר. בא-כוח המדינה, עו"ד קורצברג, הביא בפניי את מכלול הראיות בגינן הוא סבור כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת בשלב זה של ההליכים, לביצוע העבירות המיוחסות למשיב. לטענתו, מניתוח הראיות לכאורה בתיק החקירה, שעיקרן תמלילי שיחות שהוקלטו בהאזנות סתר וכן הודעותיו של המשיב במשטרה, עולה כי המשיב ידע שהעסקה אשר לשמה העביר כספים רבים, ענינה סחר בינלאומי בסמים. בא-כוח המדינה הוסיף וטען כי המשיב היה קרוב יותר לראשי הקשר ביחס למנחם-מנדל, והיה בקיא בפרטי העסקה. משכך, אין להקיש מההחלטה שנתן השופט טירקל בנוגע למנחם-מנדל, לעניין מעצרו של המשיב.

מנגד, טען הסניגור כי מרשו העביר כספים לאלשייך במסגרת עסקי מלונאות בהם שותפים השניים, וכי אין בידי התביעה ראיות לכאורה למודעותו של המשיב כי הכספים שהעביר לאלשייך יועדו לעסקת סמים. עוד טען כי החלטת השופט טירקל לשחרר את מנחם-מנדל נוכח חולשת הראיות לכאורה נגדו, משליכה לעניין מרשו ומחייבת את שחרורו ממעצר.

4.לאחר ששקלתי את טענותיהם המפורטות של הצדדים ועיינתי בחומר שהובא בפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל, וכי יש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

אין מחלוקת כי המשיב היה מעורב בהעברת סכומי כסף גדולים לאלשייך בתקופה הרלוונטית לאישום. השאלה היחידה לגביה חלוקים הצדדים היא האם קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ידע, או למצער עצם עיניו, כי הכספים שהועברו לאלשייך משמשים לעסקת סמים. בחינת תוכנם של תמלילי השיחות שהוקלטו בהאזנות סתר, מלמדת לכאורה כי המשיב ידע שמטרת העסקה לשמה העביר כספים לאלשייך, אינה כשרה. כך למשל, באחת השיחות דיברו המשיב ואלשייך על אפשרות להעברת כספים ביניהם באמצעות בנקים (שיחה מיום 23.10.01 שעה 13:01). באותה שיחה, ייעץ המשיב לאלשייך לארגן מכתב פיקטיבי לכאורה שיאשר את מקור הכסף המועבר ביניהם, נוכח חוקים הנוגעים להלבנת הון. על-פני הדברים, יש בשיחה זו להעיד כי המשיב ידע על אופיה הבלתי-כשר של העסקה במסגרתה הועברו הכספים. זאת ועוד; עיון בחומר החקירה מלמד כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ידע, או למצער חשד ברמה גבוהה עד כדי עצימת עיניים, כי סכומי הכסף שהעביר לראשי הקשר, תכליתם סחר בסמים. מסקנה זו מתבקשת נוכח מכלול הראיות בתיק, אשר יתכן שכל אחת כשלעצמה אין בכוחה להצביע על מודעות לסחר בסמים, אך צירופן יחדיו מוביל למסקנה הלכאורית האמורה. ראשית , מתמלילי שיחות הטלפון בין אלשייך למשיב עולה כי המשיב הכיר מעורבים שונים בעסקה, וידע על פגישות שנערכו ביניהם. הוא גם ידע פרטים רבים על נסיעות שונות ברחבי העולם של שותפים שונים בעסקה, לרבות של ראשי הקשר- אלשייך ופחימה. באחת השיחות אף המליץ המשיב בפני אלשייך כי לאחר הגעתו לאוסטרליה, ירכוש מכונה לספירת כסף כדי להקל על המלאכה. זאת ועוד; המשיב הוא שיצר קשר עם מנחם-מנדל בתיאום עם אלשייך, ונתן לו הוראות בנוגע להעברת הכספים שביקש אלשייך. המשיב אף שוחח עם אלשייך על אחוזי העמלה שיקבל מנחם-מנדל תמורת העברת הכסף כמוסכם ביניהם. בהתחשב בכל אלה, ונוכח הקירבה הרבה בין המשיב לבין אלשייך כחברי ילדות וכשותפים עסקיים, קשה לקבל כי המשיב ידע פרטים כה רבים על העסקה ואף הפעיל אחרים במסגרתה, בלא שידע על מהות העסקה לשמה הועברו כספים בהיקפים גדולים לחו"ל. שנית , במספר שיחות טלפון בין המשיב לאלשייך, שואל המשיב מיוזמתו אודות מקרה שארע בארה"ב, במהלכו נעצר בשדה-התעופה בלדר סמים שנשלח על-ידי אלשייך. בשלב בו נערכו השיחות בין השניים, טרם נודע לאלשייך כי הבלדר נעצר. נוכח שאלותיו של המשיב "מה קורה עם אמריקה?", מספר לו אלשייך כי "היה לי פאדיחה...הבן אדם ברח לנו שמה...לא יודע מה לעשות". בתגובה, ענה לו המשיב: "האמת נתתי מילה לאנשים בהסתמך על המילה שלך, אתה מבין?". ודוק, המשיב לא הועמד לדין בגין האישום התשיעי שעניינו האירוע האמור בארה"ב. עם זאת, מהשיחות בין השניים בנוגע לאותו אירוע עולה לכאורה, כי המשיב ידע על מהות המשימה אליה נשלח הבלדר לארה"ב, קרי- סחר בסמים. הסניגור ניסה לתרץ את השיחות האמורות בין השניים בטענה כי עניינן עסקאות בתחום המלונאות. אולם על-פני הדברים, ההסבר שהציע הסניגור אינו מתיישב עם תוכן השיחות ועם הקשר הדברים. שלישית , בשתי שיחות טלפון מיום 1.11.01 מספר המשיב לאלשייך על כתבת עיתון בה דווח על מעצרם של שלושה ישראלים, בשל עסקאות סמים שביצעו. המשיב מפרט באוזני אלשייך את האמור בכתבה, לרבות שמות העצורים, ומציין בפניו: "אתה בטוח מכיר. אני אבדוק את השם עוד פעם". רביעית , השיחות בין אלשייך והמשיב בנוגע לעסקה לשמה הועברו הכספים התנהלו ברמזים, וברור כי השניים דיברו ביניהם מתוך הבנה הדדית. עצם השימוש ברמזים מתוך זהירות מופלגת שלא לחשוף את מהות העסקה, מעיד לכאורה כי המשיב ידע, או למצער עצם עיניו, לגבי טיבה. נוכח צירוף מכלול הראיות שצויינו, ובהתחשב בכך שהמשיב לא סיפק הסברים משכנעים בחקירתו ואף שינה את גירסאותיו במהלך החקירה, מתבקשת המסקנה כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות בשלב זה של ההליכים, בגין המעשים המיוחסים למשיב.

אינני סבורה כי יש בראיות עליהן הצביע הסניגור בפני בית-המשפט קמא במסגרת הבקשה לעיון חוזר, כדי לשנות ממסקנתי האמורה. המסמך הבנקאי אותו הציג הסניגור, לא עמד בחקירת משטרה ולא ברור אם הכסף נשוא המסמך אמנם הועבר לידי אלשייך כטענת הסניגור. אולם אף אם אניח כי האמור במסמך נכון, אין בהעברת סכומי כסף מהמשיב לאלשייך לאחר שהסם נתפס, כדי לפגום במשקלן של הראיות לכאורה לפיהן במהלך התקופה הרלוונטית לאישום, הועבר כסף בין השניים לצורך עסקת הסמים. הסניגור שב והפנה בטיעוניו בפניי לשיחות טלפון במסגרתן נאמר לאחרים כי המשיב אינו מעורב בעסקה. אלא שגם בשיחות אלה אין לכאורה כדי להועיל לו. בשיחה מיום 8.11.01 בין המשיב ואלשייך, שוחחו השניים על כך שאדם שלישי המוכר להם "מגשש" סביב המשיב. בתגובה, הבטיח אלשייך למשיב: "אני אגיד לו שלא יתקשר אלייך יותר, מה הוא מתקשר אליך בכלל?...אני אגיד לו שלא ישאל אותך כלום על כסף למה אתה לא קשור לכלום פה". לכאורה, עולה משיחה זו כי האמירה לצדדים שלישיים לפיה המשיב אינו קשור לעסקה, אין בה כדי להעיד על מעורבותו האמיתית בה. טענותיו של בא-כוח המשיב לגבי שיחות הטלפון האמורות ייבחנו על-ידי הערכאה הדיונית אשר תשמע את העדים ותתרשם מהם באופן בלתי אמצעי. אולם בשלב זה, אין בשיחות אליהן הפנה הסניגור כדי לשנות מן המסקנה הלכאורית לפיה המשיב היה מעורב בעסקת הסחר בסמים.

אשר לטענתו של הסניגור כי יש להשוות בין מנחם-מנדל לבין מרשו וכי שחרורו של מנחם-מנדל מחייב את שחרור המשיב- הרי שאף טענה זו דינה להידחות. אינני רואה להביע עמדה בנוגע לטיב הראיות לכאורה כנגד מנחם-מנדל. אולם אף אם הראיות לכאורה בעניינו של מנחם-מנדל קלושות כפי שנקבע בהחלטת חברי השופט טירקל, אין לגזור מכך לעניין המשיב. אמנם, התפקידים המיוחסים בכתב-האישום למנחם-מנדל ולמשיב דומים, במובן זה ששניהם היו מופקדים על העברת הכספים. עם זאת, חומר הראיות לכאורה הקיים כנגד כל אחד מהם שונה. על-פני הדברים, עולה מהחומר בתיק החקירה כי בניגוד למנחם-מנדל, היה המשיב בקשר קרוב מאד עם אלשייך, וידע פרטים רבים על העסקה. כפי שצויין לעיל, המשיב היה אף זה שהפעיל את מנחם-מנדל על-פי תיאום עם אלשייך, נתן לו הוראות בנוגע להעברת הכספים ואף שוחח עם אלשייך אודות אחוזי העמלה שישולמו למנחם-מנדל עבור חלקו בפרשה. המסקנה המתבקשת לכאורה היא כי מעורבותו של המשיב בביצוע העסקה היתה גדולה ממעורבותו של מנחם-מנדל, ועוצמתן של הראיות לכאורה בעניינו רבה יותר. לפיכך, אין בהחלטתו של השופט טירקל בנוגע למנחם-מנדל, כדי להשליך על המסקנה לפיה בעניינו של המשיב קיימות ראיות לכאורה בנוגע לביצוע העבירות המיוחסות לו.

5.אשר לעילת המעצר, ברי כי קמה בעניינו של המשיב חזקת מסוכנות, כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996. כבר נקבע בפסיקתו של בית-המשפט זה כי עבירות של סחר בסמים הן מן החמורות והמסוכנות שבעבירות, וכי ככלל, נאשמים בעבירות אלה יוחזקו במעצר עד תום ההליכים שכן אין בחלופת מעצר ואפילו במעצר בית מלא, כדי להשיג את מטרת המעצר בעניינם (ראו: בש"פ 7913/99 מדינת ישראל נ' הר שפי ואח' , תק-על 99 (3) 15; בש"פ 1025/02 מדינת ישראל נ' סיטון ואח' , תק-על 2002(1) 22). הכלל האמור לא נסתר במקרה שלפניי. העבירות המיוחסות למשיב הן חמורות. מדובר בעסקת סמים בינלאומית שלשם חשיפתה נדרש תיאום מורכב ושיתוף פעולה בין רשויות של מספר מדינות. כמות הסם שנסחרה היתה גדולה ביותר, וכך גם היקף הכספים שהועברו לצורך העסקה. מעורבות לכאורית על-דרך של העברת כספים למדינות שונות לצורך סחר בסמים כאמור, מעידה על תחכום רב, אשר יש בו כדי להעצים את החשש מפני מסוכנות לציבור ושיבוש הליכי משפט. בנסיבות אלה, אינני סבורה כי ניתן להסתפק בעניינו של המשיב בחלופת מעצר.

אשר על כן, הערר מתקבל. המשיב יוותר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.