בג"ץ 6259/00 ישראל פשיגודה נ. מדינת ישראל

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' הנשיא א. גורן) שלא להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית. בפני בקשתו לפטור מהפקדת ערבון, המבוססת על טענות בדבר יכולתו הכלכלית, וסיכויי הבקשה להתקבל.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם ניהול תביעה ייצוגית מצריך הוצאות לא מעטות, וחוסן כלכלי הוא אחד התנאים שעל המבקש להגיש תובענה ייצוגית להוכיח כתנאי להכרה בתביעתו. אם הוא חסר אמצעים עד כדי חוסר יכולת לערוב להוצאות המשיבים, טוענים הם, אין ערובה שהמבקש ינהל כראוי את ההליך.

אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה, ואלה נימוקי:

פרק ו'1 לחוק הגנת הצרכן דן בתובענות ייצוגיות סעיף 35 ב' לחוק קובע:

" אישור בית המשפט

הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, והוא לא יאשרה אלא אם כן שוכנע שנתקיימו תנאים אלה:

(1) התובענה הוגשה בתום לב.

(2) גודלה של הקבוצה מצדיק הגשת התובענה כתובענה ייצוגית.

(3) התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.

(4) קיים יסוד סביר להניח כי התובע מייצג בדרך הולמת את עניינם של כל הנמנים עם הקבוצה."

ההוכחה שהתובע מייצג בדרך הולמת את עניינם של הנמנים עם הקבוצה דורשת, בין היתר, הוכחת חוסן הכלכלי. ניהולה של כל תובענה שהיא, ותובענה ייצוגית בפרט, מחייבת הוצאות רבות: שכירת שירותי עורך דין, קבלת חוות דעת מומחים, תשלומי אגרות והוצאות משפט, הקדשת זמן מספיק לניהול ההלכים - כל אלה כרוכים בהוצאה כספית ניכרת, ומחייבים "אורך נשימה" כלכלי.

בספרם תובענות ייצוגיות מונים המחברים לוטן ורז מבחני משנה שנקבעו על ידי בתי המשפט בישראל ובארצות הברית, ליכולתו של התובע לנהל את התביעה.

בין היתר מונים הם:

"ז. לתובע אמורה להיות היכולת הכלכלית לשאת בהוצאות התביעה, והוא עשוי להידרש להראות נכונות לשאת בהוצאות אלו.

במקרה אחד בארה"ב אף התנה בית המשפט את מתן אישורו לתובעים כמייצגים הולמים, בכך שיגישו הצהרת בכתב על כך שהם מודעים לעלות הצפויה של ההליכים, בין אם יזכו ובין אם ייכשלו, כי הם נכונים לשאת בעלות זו בעצמם. על התובעים יהיה לענות על מספר שאלות הנוגעות ליכולתם הכלכלית לשאת בהוצאות, אך אינם נדרשים להגיש דו"חות כספיים לבית המשפט". (לוטן, רז, תובענות ייצוגיות, הוצאת תמר כרך א', עמ' 190-191.

נראה, איפוא, כי בקשה לשמש כתובע בתובענה ייצוגית ובקשה לפטור מערבון מחמת חסרון כיס יוצרות סתירה מניה וביה. אמנם יתכן שניתן להעלות על הדעת נסיבות מסויימות, בהן יותר למי שאינו בעל אמצעים לשמש כתובע בתובענה ייצוגית. זאת, לדוגמא כאשר קיימים גורמים אחרים בקבוצת התובעים (תובעים נוספים, או עורכי דין) המסוגלים לשאת בנטל ההוצאות (ראו שם, בעמ' 191). אולם אין זה המצב בבקשה שבפני, שכן המבקש הוא תובע יחיד ואפשרות של מימון ההוצאות על ידי באי כוח המבקש לא הועלתה כלל.

ראוי להדגיש כי עמדה זו אינה חוסמת את שערי בית המשפט בפני מי שאמצעיו דלים, שכן עדיין פתוחה בפני אותו אדם האפשרות להגיש תובענה בעניינו הפרטי. אולם אם מבקש התובע לייצג גם את ענייניהם של אחרים, ולעשות עצמו פרנס על הציבור, כי אז ניתן לדרוש ממנו דרישות שאינן חלות על האדם הפרטי העוסק בענייניו הוא בלבד.

המשיבים בתובענה ייצוגית זכאית להגנה ככל משיב אחר בערעור. (ע"א 8463/99, נועם קדם נגד בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ , פד נג(1) 671).

בהתחשב באופיה המיוחד של התובענה, הסיכון הגדול הכרוך בה והמאמץ שיש להקדים להגנה מפניה, בולט במיוחד הצורך בהגנה על הנתבעים בתובענות ייצוגיות.

אני דוחה, איפוא, את הבקשה.

המבקש יפקיד ערבון בהתאם לדרישה שתישלח אליו.