בג"ץ 6323/03 הועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה נ. המועצה הארצית לתכנון

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

העותרת מבקשת לצוות על המשיבות – המועצה הארצית לתכנון ולבנייה והוועדה המחוזי לתכנון ולבנייה – לכלול בתקנות תכנית המתאר המחוזית נשוא העתירה סעיף שיפוי מלא לעותרת, על-פיו כל תביעת פיצויים שתוגש לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 בשל אישור אותה תכנית, בגין השטחים הכלולים בתכנית, תשולם במלואה על-ידי מדינת-ישראל. בנוסף לכך, נתבקש בעתירה תיקון התכנית בכל הנוגע לגבולותיה.

לא מצאנו מקום להיעתר לעתירה, זאת מכמה טעמים. לתכנית נשוא העתירה הוגשו למעלה מ-800 התנגדויות. לצורך שמיעת ההתנגדויות מונתה חוקרת, שהמועצה הארצית האצילה לה את הסמכות להכריע בהן. בתום החקירה הוגשה מטעם החוקרת המלצה ובעקבותיה אושרה התכנית בתנאים ופורסמה. במהלך עבודתה בחנה החוקרת באורח פרטני את השינויים השונים בייעודי הקרקע, וזאת לאור החשש לפגיעה בערך הקרקע. החוקרת הגיעה למסקנה כי, ככלל, השביחה התכנית את ערך הקרקע, וכי אם הייתה פגיעה, הרי שזו נעשתה מכוח תכנית מתאר ארצית קודמת. בשל כך דחתה את הבקשה הנוגעת למסירת כתבי-שיפוי מטעם המדינה. כך לגבי התועלת המעשית שבקבלת כתבי-השיפוי.

על-כך מתווספת העובדה, שלא ניתן לעגן את חיוב המדינה בהמצאת כתבי-שיפוי עם הוראות החוק. הוראות אלה סומכות מצידן על העובדה שהעותרת נועדה לשאת באופן רגיל בתשלום פיצויים שנתבעים לפי סעיף 197 הנ"ל, והיא גם זו שלזכותה משולמות האגרות השונות וההיטלים הכרוכים בהשבחת הקרקע, בפיתוח תשתיות ובמתן היתרים.

לאחר ששמענו את טענות הצדדים כולן, לא שוכנענו כי יש הצדקה – לא לגוף העניין ולא מבחינת המצב החוקי, לצוות על המדינה להפקיד כתבי-שיפוי. בכך אין כדי לחסום מבעד העותרת ומבעד וועדות מקומיות אחרות לבוא חשבון עם המדינה, אם במקרה מסויים יתברר כי אכן קיימת

תביעה ממשית מכוח סעיף 197 הנ"ל, וכי נתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות השתתפות בתשלום הפיצויים, אם בכלל, מטעם המדינה.

העתירה נדחית לפיכך. העותרת תישא בשכר טרחתן של המשיבות כאחת, בסכום של 20,000 ש"ח.