פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
6349/06 - א'
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט ד' חשין
העותר:
ירון סנקר
נ ג ד
המשיבים:
1. בית המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו
2. מדינת ישראל
עתירה לצו על תנאי ולצו ביניים
בשם העותר: עו"ד ערן
אמרני ועו"ד מיכאל ספרד
פסק דין
השופט ד' חשין:
זוהי
עתירה למתן צו על תנאי שיורה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים
אופיר-תום, סוקולוב ושנלר
) לנמק מדוע לא תבוטל החלטתו מיום
21.7.06, לפיה הסתיים
שלב הוכחות ההגנה במשפטו של העותר (בתפ"ח
1119/04), ומדוע לא יעוכבו ההליכים לחודש ימים, על מנת לאפשר לעותר ובא כוחו
להיערך לניהול פרשת ההגנה ולזמן עדי הגנה, לאחר לימוד התיק. כן מבקש העותר כי יינתן
צו ביניים שיורה לבית המשפט המחוזי שלא לקיים דיונים והליכים נוספים בעניין, עד
למתן פסק דין בעתירה או עד להחלטה אחרת.
1. נגד העותר הוגש כתב אישום המייחס לו, במסגרת אישומים שונים, עבירות רבות
וחמורות, ובכללן רצח, ניסיון לרצח (מספר עבירות), שוד מזוין, ניסיון לחבול בחומר
נפיץ, ועוד. ביום 2.7.06, לקראת סופה של פרשת ההגנה, ביקש העותר להחליף את באי
כוחו, עורכי הדין כהן וגבאי מטעם הסניגוריה הציבורית, בעו"ד אמרני, שהינו
עורך דין פרטי. בקשה זו הועלתה על ידי העותר לאחר פרשת תביעה ארוכה, אשר כללה
בעיקר משפט זוטא, שהשתרע על פני חודשים ארוכים. העותר הסביר את החלטתו לפטר את
סניגוריו הציבוריים בחילוקי הדעות שהתגלעו בינו לביניהם בעניין אופן ניהול הגנתו.
העותר טען כי מצויה בידו רשימה ארוכה של עדי הגנה, שביקש לזמנם לעדות, ובאי כוחו סברו
כי אין לזמנם. על רקע מחלוקת זו, ביקשו גם באי כוחו לשחררם מייצוגו. בית המשפט הסביר
להם כי לא יוכל לשחרר את הסניגורים בשלב זה של הדיון, משום שקבועים כבר מספר מועדי
הוכחות, שלאחריהם תסתיים פרשת ההגנה.
בתגובה לכך, הודיע עו"ד אמרני לבית
המשפט כי הוא מוכן לקבל על עצמו את המשך ייצוגו של העותר, וכי יעשה הכל כדי להספיק
ולסיים את ראיות ההגנה במועדים הקבועים. בית המשפט ציין שאין ספק בעיניו, לאור היקפו
של חומר הראיות בתיק, כי עו"ד אמרני לא יצלח במשימה הכבדה שנטל על עצמו, וכי
הדבר יגרום לדחייה בלתי סבירה של המשפט. על כן, דחה בית המשפט את הבקשה לשחרור
הסניגורים הציבוריים. עם זאת, איפשר בית המשפט לעותר לצרף את עו"ד אמרני
כסניגור מטעמו,
בנוסף
לסניגורים הקיימים.
בית המשפט קבע, כי אם אכן ישתלט עו"ד אמרני על התיק עד לישיבה שנקבעה ליום
9.7.06, ואם יעלה בידו לזמן את כל עדי ההגנה לאותה ישיבה, תישקל מחדש בקשתם של
העותר ושל הסניגורים כהן וגבאי לשחרורם מייצוגו.
והנה, לדיון האמור, הופיעו רק שניים מבין
עשרים עדי ההגנה שהופיעו ברשימה שהגיש עו"ד אמרני לבית המשפט. בסיום ישיבה זו
הסכים בית המשפט לקבוע מועד נוסף לפרשת ההגנה, ליום 16.7.06, בהדגישו כי
"לפנים משורת הדין, ובניגוד למה שאמרנו, אנחנו נותנים לך עוד יום שאתה יכול
להביא את מי שתוכל להביא ... ובזה נסיים את פרשת ההגנה, ...". בדיון, אשר
נערך לבסוף ביום 21.7.06, טען עו"ד אמרני כי לא הספיק להשתלט על התיק, משום
שהועברה לו כמות עצומה של חומר בלתי מעובד. וכך, אף לא אחד מעדי ההגנה הוזמן לאותו
דיון.
בהחלטתו מאותו יום קבע בית המשפט, כי
התנהגות ההגנה הביאה ל"התפתחויות שהן בלתי נסבלות ונגועות ... בחוסר תום לב
מובהק". בית המשפט ציין בהחלטתו, כי אין לשלול את טענת המדינה, לפיה כל מגמתו
של העותר היא למנוע בכל דרך אפשרית את סיום הדיון בתיק, כאשר ברקע מגמה זו, אליבא
דבאי כוח התביעה, "הצפייה של שני מותבים אחרים המנהלים תיקי פשע חמור מקבילים
שאמורים לשמוע עדותו של הנאשם שבפנינו כעד מרכזי בתיקים הנ"ל". בית
המשפט סיכם את החלטתו בקביעה כי תמה פרשת ההגנה, כי התביעה (שהודיעה שכבר הכינה סיכומיה
בכתב) תגיש את סיכומיה, וכי ההגנה תגיש את סיכומיה עד ליום 25.8.06.
2. העותר טוען כי החלטת בית משפט קמא סיכלה את יכולתו לנהל הגנה אפקטיבית
וראויה. לטענתו, עם קבלת חומר החקירה מהסניגורים הקודמים, גילה עו"ד אמרני שחלקו
הארי של החומר נמצא בצורתו הגולמית, מבלי שנבחן כלל על ידי עורכי הדין כהן וגבאי, שלא התכוונו לנהל הגנה מעבר למשפט הזוטא. לאחר "נצחונה" במשפט הזוטא, לא
ראתה עוד התביעה צורך לזמן את רוב עדיה, והודיעה כי היא מוותרת על העדתם. לאור
עמדתה זו, סבר העותר כי עליו לזמן את העדים הללו. לטענתו, טעה בית המשפט בכך שלא איפשר
לסניגורו החדש "זמן סביר" ללימוד החומר. בא כוח העותר מלין על כך שבית
המשפט ייחס להגנה חוסר תום לב, בעוד כל מטרת בקשותיו הייתה לייצג את העותר על הדרך
הטובה ביותר. לטענתו, החלטות בית המשפט "מקריבות את העותר ואת זכויותיו על
מזבח האינטרס של יעילות הדיון וקידום תיקים אחרים", בהפנותו לקביעת בית המשפט
כי העותר משהה את הדיון על מנת להשפיע על הליכים בתיקים המתנהלים במקביל. לדידו של
העותר, המקרה שלפנינו הוא מאותם מקרים חריגים בהם על בג"ץ להתערב בהחלטת
ביניים שניתנה בהליך פלילי. כל כך, משום שנמנעה מהעותר כליל האפשרות להתגונן
ולהציג ראיות, ובכך נפגעו זכותו להליך והוגן ולייצוג משפטי ראוי.
3. לאחר ששקלתי את טענות העותר, באתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. הלכה
היא כי אין ערעור על החלטות ביניים בהליך פלילי, וכי החלטות אלו ניתנות לתקיפה רק
במסגרת הערעור על פסק הדין. התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטת ביניים בהליך
פלילי תיתכן רק במקרים נדירים ביותר (ראו, לאחרונה, בג"ץ 3209/06
שורפי נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
, ניתן ביום
17.4.06). המדובר במקרים בהם מתעוררת שאלה שבסמכות היורדת לשורש העניין (בג"ץ
398/83
אביטן נ' וינוגרד
פ"ד לז(3)
467, 470), או מתגלה "תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מנהלי טהור" (
בג"צ
583/87
יהושע הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט
המחוזי בירושלים
, פ"ד מא(4) 683, 702
). בענייננו, אין
עולה שאלה של סמכות. ברי, כי בית משפט המגיע למסקנה כי ההגנה מתנהלת בצורה שפוגעת ביעילות
הדיון, או מתוך שיקולים זרים, אין הוא מחויב לעמוד מנגד ולתת לפרשת ההגנה להימשך
עד אין קץ. בענייננו, הפעילה הערכאה הדיונית את שיקול דעתה הרחב המצוי בגדר סמכותה.
משכך, אין זה המקרה להתערבות בג"ץ בהחלטתה. ודוק: אין בדבריי אלו משום נקיטת
עמדה ביחס להחלטת בית המשפט גופא. אם יורשע העותר ואם יראה לנכון לעשות כן, או אז יוכל
לתקוף החלטה
זו של בית המשפט המחוזי במסגרת ערעור על פסק הדין שיינתן, כזכותו (ראו בג"ץ 10581/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל , ניתן ביום 24.11.05; בג"ץ 9108/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל , ניתן ביום 22.9.05).
העתירה נדחית.
ניתנה היום, ט"ז באב תשס"ו
(10.8.06).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ת ש ו פ ט