בג"ץ 6364/18פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בירושלים

השופט ד' מינץ :

1.

עתירה המופנית נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 2.7.2018 שלא להתערב בהחלטת בית הדין הרבני האזורי בירושלים מיום 4.6.2018 שלא להעניק לעותר משמורת משותפת עם משיבה 5 על בתם המשותפת.

2.

בקצירת האומר, העותר ומשיבה 5 נישאו בשנת 2013 ובאותה שנה נולדה בתם (להלן: הקטינה ). כעולה מכתב העתירה, בסמוך לכך עלו יחסי השניים על שרטון ובשנת 2015 הם התגרשו. עניינם של בני הזוג נדון בבית הדין הרבני. במסגרת הסכם הגירושים לא נקבעה כל הסכמה ביחס למשמורת הקטינה וסוגיה זו נותרה במחלוקת בין הצדדים. העותר ביקש להרחיב את זמני השהייה של הקטינה עמו וכן להכיר במשמורת משותפת ולכן הורה בית הדין לשירותי הרווחה לערוך תסקיר משמורת וזמני שהות. בתסקיר המליצו שירותי הרווחה על משמורת משותפת זמנית לשישה חודשים.

3.

בעקבות התסקיר ניתנה החלטת בית הדין הרבני האזורי מושא העתירה. בית הדין בחן את התסקיר, פירט את הדין ואת ההלכה בנושא, ולבסוף קבע כי דרישתו של העותר למשמורת משותפת נובעת "מתוך רצון אישי להביע נוכחות שווה לזו שיש לאם בחיי הבת" ואינה בהכרח נובעת מטובת הקטינה. אי לכך ובהתאם לסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: חוק הכשרות ) קבע בית הדין כי אין נסיבות חריגות המצדיקות קביעת משמורת משותפת וכי המשמורת הבלעדית והקבועה תישאר אצל האם. גם ערעורו של העותר על החלטה זו לפני בית הדין הרבני הגדול נדחה.

4.

במסגרת העתירה טוען העותר כי החלטת בית הדין הרבני הגדול היא החלטה מפלה, שכן ניתנה על בסיס מגדרה של הקטינה ועל כן פוגעת ההחלטה בכללי הצדק הטבעי ומצדיקה התערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. נטען, כי זמני השהות קובעים חלוקה כמעט שווה ובמצב דברים זה יש להגדיר גם את העותר כהורה משמורן.

5.

דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערב בהחלטות בתי הדין הרבניים. הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, ובתי הדין הרבניים בכלל זה. התערבות בהכרעה של בית דין רבני תעשה רק בנסיבות חריגות – למשל, כאשר בית הדין חרג מסמכותו; סטה מהוראות הדין הדתי החל עליו; החלטתו ניתנה תוך פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; או כאשר יש מקום להושיט סעד מן הצדק, שעה שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר (ראו למשל: בג"ץ 6900/17 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (18.6.2018); בג"ץ 3956/18 פלוני נ' בית הדין הרבני (28.6.2018)). בניגוד לנופך העקרוני שמבקש העותר לשוות לעתירתו, לא מצאנו כי מתגבשת בעניינו אחת מהעילות להתערבותנו בהחלטותיהם של בית הדין האזורי ובית הדין הגדול. מהחלטותיהם של בתי הדין עולה כי הן נטועות בעובדות המקרה הספציפיות וכי בקביעת המשמורת הושם דגש על טובתה של הקטינה.

6.

העתירה נדחית. אין צו להוצאות.