פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
6372/18
לפני:
כבוד השופט נ'
סולברג
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט ד' מינץ
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה
2. המוסד לביטוח לאומי
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד אסנת בן אברהם
פסק-דין
השופט ד' מינץ:
1.
עתירה נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה מיום 19.7.2018 בבר"ע 19080-02-18, אשר דחתה את בקשת רשות הערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 5.4.2017 בב"ל 7655-08-16 במסגרתו נדחה ערעורו של העותר על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) של המוסד לביטוח לאומי (להלן: הוועדה ), בה נקבע כי העותר לא איבד מעל 50% מכושרו להשתכר.
2.
העותר הוא עו"ד במקצועו אשר עבד בשירות המדינה. החל משנת 2013 חלה הרעה משמעותית במצבו הבריאותי והוא נאלץ לסיים את עבודתו. בעקבות כך, הגיש העותר תביעה למוסד לביטוח לאומי לקבלת קצבת נכות כללית. נכותו הרפואית המשוקללת הועמדה על שיעור של 55%. לאחר קביעת נכותו הרפואית, התכנסה הוועדה וקבעה כי העותר איבד פחות מ-50% מכושר השתכרותו. בעקבות ערעור של העותר לבית הדין האזורי לעבודה, הוחזר עניינו לוועדה על מנת שתשקול את עמדתה מחדש תוך התייחסות מנומקת לחוות דעת רפואית שהוגשה מטעמו של העותר. בהתאם לכך, הוועדה התכנסה בשנית וחזרה על מסקנתה כי העותר איבד פחות מ-50% מכושר השתכרותו.
3.
העותר ערער על החלטה זו לפני בית הדין האזורי לעבודה. טענתו העיקרית הייתה כי בקביעת אובדן כושר השתכרותו התייחסה הוועדה לכושר ההשתכרות הפוטנציאלי בעבודות שהציעה לעותר לעסוק בהן – עבודות משרדיות שונות – ולא לכושר השתכרותו בעבודתו כעורך דין, לפני ההרעה במצבו הרפואי. עוד טען כי חזקה שכושר ההשתכרות שלו נפגע בשיעור העולה על 50% שכן נקבע כי נכותו הרפואית עומדת על שיעור של 55%. ערעורו של העותר נדחה, כאמור. בית הדין האזורי קבע כי הוועדה נימקה באופן מספק את הפער בין הנכות הרפואית שנקבעה לעותר לבין כושר ההשתכרות ואין מקום להתערב בהחלטתה. כן דחה בית הדין האזורי את טענת העותר כי היה על הוועדה להתחשב בכושר השתכרותו כעורך דין. בקשת רשות ערעור שהגיש העותר נדחתה אף היא על ידי בית הדין הארצי לעבודה.
4.
במסגרת העתירה שב וטוען העותר כי היה על הוועדה לבחון את כושר השתכרותו לפני ההרעה במצבו הרפואי. בהקשר זה סבור העותר כי בהחלטת בית הדין הארצי נפלה טעות משפטית מהותית וכי פרשנות הסעיפים הרלוונטיים בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי ) תומכת בטענתו. כן נטען, כי חזקה שהנכות הרפואית שנקבעה לעותר משקפת את אובדן כושר ההשתכרות שלו ועל הוועדה מוטל הנטל לסתור חזקה זו.
5.
דינה של העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק נוהג בריסון ובאיפוק רב בהתערבותו בהכרעות בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בהחלטות בית הדין מוגבלת למקרים חריגים בהם נתגלתה בהחלטת בית הדין טעות משפטית מהותית, שהצדק מחייב התערבות בה (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 5203/17 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (12.2.2018)). הלכה זו חלה גם כאשר ההליכים לפני בתי הדין לעבודה עוסקים בהחלטות שעניינן קביעת אחוזי נכות מכוח חוק הביטוח הלאומי (ראו: בג"ץ 3685/17 הושיאר נ' המוסד לביטוח לאומי (18.7.2017)) וגם בהחלטות שעניינן קביעת כושר השתכרות. המקרה שלפנינו אינו עומד באמות המידה האמורות. למרות הניסיון לשוות לעתירה נופך עקרוני, טענות העותר הן טענות ערעוריות
במובהק הנטועות בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ואינן מצדיקות את התערבותנו.
6.
העתירה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
18063720_N01.doc
יש
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
supreme.court.gov.il