בג"ץ 6385/08 אלכסנדר גימלברג נ. שר הפנים

השופט א' גרוניס:

1.

עתירה למתן צו על תנאי נגד שר הפנים שיורה לו ליתן טעם מדוע לא תקבל העותרת 2 (להלן – העותרת ) מעמד בישראל על יסוד הוראות סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן – חוק האזרחות ), מכוח נישואיה לעותר 1 (להלן – העותר ), שהינו אזרח ישראלי.

2.

מן העתירה עולות העובדות הבאות: העותר עלה לישראל בשנת 1990 וקיבל אזרחות ישראלית לפי חוק השבות, התש"י-1950. העותרת הינה אזרחית ותושבת אוקראינה. העותרים נישאו זל"ז בנישואים אזרחיים באוקראינה, בחודש דצמבר 2006. העותרים פנו למשרד הפנים בבקשה לקבלת מעמד עבור העותרת על פי סעיף 7 לחוק האזרחות ונענו בשלילה. בתשובת משרד הפנים נכתב כי בקשתם נדחית, הואיל ובחודש ינואר 2006 נעצרה העותרת במהלך פשיטה משטרתית בדירה בנתניה והואשמה בעיסוק בזנות ובשהייה בלתי חוקית. יחד עימה נעצרה אף גרושתו של העותר. כמו כן, לאחר שימוע שנערך לעותר ולגרושתו במשרד הפנים בחודש ספטמבר 2007, הגיעה הרשות המוסמכת למסקנה כי הנישואין בין העותרים הינם נישואין פיקטיביים, שנועדו להכשיר את כניסתה של העותרת לישראל. מכאן העתירה.

3.

דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. כאמור, הסעד המבוקש בעתירה הינו קבלת מעמד בישראל עבור העותרת, מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות. ביום 2.3.08 נכנס לתוקפו צו בתי משפט לעניינים מינהליים (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשס"ח – 2007 (להלן – הצו ). סעיף 1(2) לצו קובע כי פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, יכלול עתירות מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות. היינו, לבתי המשפט לעניינים מינהליים הוקנתה סמכות עניינית לדון בעתירות המתבססות על הוראות סעיף 7 לחוק האזרחות. לפיכך, על העותרים להפנות את עתירתם לבית המשפט לעניינים מינהליים.

4.

העתירה נדחית אפוא על הסף, ללא שנתבקשה תשובה.