בג"ץ 6401/99 גולן אבי ואח' נ. שב"ס

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' הרטל) מיום 8.9.99 בע"ש 1705/99.

1.המבקש, אסיר המרצה עונש מאסר של שבע שנים לאחר שהורשע במעשה מגונה בכוח בבת משפחה, הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי אשר ענינה הקלת המגבלות שהוטלו עליו ביציאותיו לחופשה. המבקש מבקש, לאפשר לו לצאת לחופשה של 72 שעות; להרשות לו לשהות בביתו בעת החופשה ובכל מקום בו ימצא לנכון; לאפשר לאשתו לשמש כערבה בעת החופשה; להתייצב בעת החופשה פעם ביום בתחנת המשטרה; להורות למשיבה למצוא לו תעסוקה הולמת בעת מאסרו.

2.בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש ואף קבע שלא רק שהאישה לא תוכל לשמש כערבה עבור המבקש אלא גם ילדיו לא יוכלו לשמש כערבים. בית המשפט הסתמך בהחלטתו על החלטות הוועדה לגילוי עריות, המלצות העובדת הסוציאלית, סיכום בדיקת מרכז בריאות הנפש והמלצות השירות לרווחת הפרט והמשפחה.

3.המשיבה טוענת כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. לטענתה, המגבלות שהוטלו על המבקש נועדו לאזן בין הרצון לאפשר לו לצאת לחופשה לבין הרצון למנוע את הפגיעה במשפחתו. המגבלות נקבעו על ידי אנשי מקצוע ואל לבית המשפט להחליף את שיקול דעתם המקצועי בשיקול דעתו שלו כל עוד שקלו הגורמים המקצועיים את כל השיקולים הרלוונטים. עוד טוענת המדינה כי בקשת רשות ערעור איננה ניתנת כדבר שבשיגרה אלא רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, ולא זה המקרה שפנינו.

4.לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח בפני הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בליבה של בקשה זו עומד רצון המבקש כי נתערב בשיקול דעתם של הגורמים המקצועיים ונחליפו בשיקול דעתנו שלנו, זאת לא נעשה. [ראו למשל רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' יצחק ארזי (טרם פורסם)] זאת ועוד, הלכה היא כי רשות ערעור המכוונת כנגד החלטת בית המשפט המחוזי הדן בעתירת אסיר אינה ניתנת אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם מעלה הבקשה שאלה בעלת חשיבות רחבה או השלכות כלליות [ראו למשל רע"ב 6901/98 מחמד זיאדה נ' שרות בתי הסוהר

(טרם פורסם)], בעניננו מדובר בתנאי החופשה הקונקרטיים של המבקש ואין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

בשולי הדברים, יצוין כי בית המשפט רשם בפניו את הצהרתה של המשיבה כי הנהלת הכלא תנסה למצוא לעותר מקום עבודה, בתוך הכלא, המתאים למגבלותיו כעיוור.

הבקשה נדחית.