בג"ץ 6404/08 מוסא אבו מאריה נ. מפקד כוחות צה"ל באזור איו"ש

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

העותר יליד 1978, תושב בית אומר, הינו פעיל ג'יהאד איסלמי. הוא ריצה בעבר ארבע שנות מאסר בין השנים 1999-2003 בגין פעילות בארגון הג'יהאד האיסלמי.

2.

ביום 17.4.08 הוצא צו מעצר מינהלי כנגד העותר לתקופה של 6 חודשים עד ליום 16.10.08. צו זה הוא העומד ביסוד העתירה שלפנינו.

3.

צו המעצר המינהלי הועמד לביקורת שיפוטית בבית המשפט הצבאי באיו"ש, ואושר על ידיו. בהחלטת בית המשפט הצבאי נאמר, בין היתר, כי מעיון בחומר החסוי עולה כי מ דובר בפעיל טרור בכיר במסגרת ארגון הג'יאהד האיסלמי. בית המשפט הוסיף:

"הוא פעיל ארגוני במיגוון תחומים, ושולח את ידו הן בהיבט הארגוני-כספי של התמיכה והתשתית הטרוריסטית, והן בקשר עם גורמי טרור מחוץ לאיזור".

ערעור שהוגש לבית המשפט הצבאי לערעורים נדחה, והצו אושר.

מהודעת המדינה עולה כי התביעה הצבאית בחנה אפשרות להעביר את עניינו של העותר למסלול פלילי, אולם הדבר לא נסתייע בשים לב לנסיבות הענין.

4.

בעתירה, העלתה ב"כ העותר טענות פרטניות בעניינו של העותר, בצד טענות בעלות אופי כללי הנוגעות למעצרים מינהליים ככלל.

אשר לעותר, נטען בעתירה, כי מ דובר

בפעיל שלום העוסק בפעילות מחאה בלתי אלימה שמטרתה להביא לשלום באיזור בלא היזקקות לכוח. העותר הקים לצורך כך ארגון הפועל בשיתוף פעולה עם פעילי שלום ישראליים, ומקיים קשרים אינטנסיביים עם ארגוני שלום ישראליים ובינלאומיים.

ב"כ העותר טוענת כי מעצרו של העותר משולל כל יסוד וכי הוא מכחיש קיום כל קשר עם גורמים בג'יאהד האיסלמי, ולא נשקף ממנו כל סיכון שהוא לבטחון האיזור.

עוד נטען, כי החקירה שהתנהלה בעניינו של העותר במסלול הפלילי לא היתה מספקת, וכי לא נעשה מאמץ חקירתי אמיתי לאמת או לדחות חשדות בענין פעילותו בארגון הטרור, ולא ניתנה לו הזדמנות להתמודד עם החשדות נגדו במסגרת חקירה פלילית ראויה לשמה. משלא נערכה חקירה פלילית ראויה, דין צו המעצר

להתבטל, כך על פי עמדת העותר.

עוד טענה ב"כ העותר כי אין הצדקה לחסיונו של כלל החומר המודיעיני מפני העותר, ולהימנעות רשויות הבטחון מחשיפת כל פרט שהוא מהחומר בפניו. בתי המשפט הצבאיים טעו בהפעלת שיקול דעתם כאשר קבעו כי לא ניתן לחשוף בפני העותר כל פרט מן החומר הבטחוני הקיים נגדו.

עוד קובלת ב"כ העותר על כך כי החלטות בתי המשפט הצבאי על ערכאותיהם אינן מנומקות באופן מספק, ואינן מתייחסות לטענות הרבות שהעלה העותר בפניהן.

ב"כ העותר טענה עוד במישור הכללי כי כללי המשפט הבינלאומי מופרים בדרך שבה מופעלים המעצרים המינהליים בישראל. מספרם הרב של העצורים המינהליים בישראל מצביע על כך שמנגנון המעצר המינהלי הפך מחריג לכלל הרחב, ובכך מופרות נורמות מקובלות במשפט הבינלאומי. לאור כל אלה, מבקשת העתירה לבטל את מעצרו המינהלי של העותר, או, למצער, לקצרו קיצור מהותי.

5.

בהסכמת ב"כ העותר, עיינו בחומר החסוי הנוגע לעניינו של העותר.

6.

לאחר עיון בחומר החסוי ושמיעת הסברים מגורמי הבטחון, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

7.

מהחומר החסוי עולה, ככל שנוכל לחשוף, כי העותר הנו פעיל טרור במסגרת ארגון הג'יהאד האיסלמי, וכי הוא מעורב בפעילות ארגונית במסגרת זו בהיקף נרחב הן באיזור והן מחוצה לו.

כן קבלנו הסברים שהניחו את דעתנו מדוע לא ניתן להעביר את עניינו של העותר למסלול הפלילי. לענין זה נוסיף כי, לא מצאנו שהחקירה הפלילית שהתנהלה בעניינו לקתה בחסר, או שהיא הסבה לעותר עוול שיש לתקנו. עוד יש לומר, כי לא ראינו אפשרות לחשוף פרטים מתוך החומר שהוצג בפנינו, מחשש כי הדבר עלול לפגוע באינטרס בטחוני ממשי של מדינת ישראל.

8.

טענותיה הכלליות של ב"כ העותר לענין אי חוקיותו של המעצר נשקלו על ידנו, ולא ראינו להיענות להן. ראשית, על התיישבותו של הליך המעצר המינהלי עם כללי המשפט הבינלאומי עמד בית משפט זה בפסיקתו פעמים רבות (ראו למשל בג"צ 5591/02 יאסין נ' מפקד מחנה צבאי קציעות, פד"י נז(1) 403, 412 (פסקאות 11 ו-12); בג"צ 3239/02 מרעב נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור , פד"י נז(2) 349, 365; ע"פ 6659/06 פלוני נ' מדינת

ישראל (מיום 11.6.08), פיסקה 19 לפסק דינה של הנשיאה ביניש). שנית, כבר חזר בית משפט זה ופסק בעניינו של אדם אשר פעילותו מהווה סיכון לבטחון הציבור, כי גם אם קיימת עדיפות לנקיטת הליך פלילי על פני מהלך של מעצר מינהלי, לא תמיד

ניתן הדבר מטעמים של הגנה על מקורות המידע, ומטעמים אחרים שעניינם בחשש לפגיעה באינטרס ציבורי חיוני. המעצר המינהלי וההליך הפלילי פועלים במישורים נפרדים, ונועדו להשיג כל אחד מטרות שונות. כאשר אפיק המעצר המינהלי הכרחי לצורך מניעת סכנה לבטחון הציבור, אין להתנות את הפעלתו בכל מקרה בקיום חקירה פלילית שעשויה להיות לה השלכה במישור הפלילי (בג"צ 5784/03 סלאמה נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש , פד"י נז(6) 721, 726-7).

9.

פעילותו של העותר בארגון הטרור מתמקדת בהיבט הארגוני. כבר נפסק לא אחת כי לענין הערכת הסיכון לבטחון הציבור, אין להפריד בפעילות טרור בין התחום הארגוני לתחום הצבאי, וכי מישורים אלה שלובים זה בזה בלא יכולת להפריד. לא ניתן לבודד בין הפונקציה הארגונית לפונקציה הצבאית בפעילותו של ארגון טרור, והאחת מזינה את רעותה, ושתיהן כאחת עשויות לטמון בחובן סכנה ממשית לבטחון האיזור (בש"פ 6388/05 אבו חדיר נ' מדינת ישראל מיום 17.8.05; בג"צ 5287/06 זעתרי נ' התובע

הצבאי , תק-על 2006 (3) 998). הפעילות הארגונית-כלכלית נועדה ליצור תשתית לפעילות הצבאית על ידי הזרמת כספים ומשאבים וגיוס כח אדם לקיום משימות מבצעיות של הארגון (ע"פ 3827/06 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2007 (1) 4578; בש"פ 6506/07 קורד נ' מדינת ישראל , תק על 2007(3) 3999).

בענייננו, כעולה מהחומר החסוי, פעילותו של העותר, על פי טיבה והיקפה מצדיקה בנסיבות הענין את הוצאת צו המעצר המינהלי נגדו.

לא ראינו מקום להתערב בהחלטת הגורם המוסמך להוציא את הצו, ולא מצאנו הצדקה לסטות מהחלטות בתי המשפט הצבאיים אשר ראו לאשרו, וכל זאת משיקולי הגנה על בטחון אזרחי ישראל.

העתירה נדחית.