בג"ץ 5287/06 מוחמד נגאתי זעתרי נ. התובע הצבאי

השופט ד' חשין :

1.בפנינו שלוש עתירות המופנות נגד צווי המעצר המינהליים שהוצאו נגד כל אחד משלושת העותרים. הצווים הוצאו על ידי המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון, מכוח סמכותו לפי סעיף 1 לצו בדבר מעצרים מינהליים (הוראת שעה) (יהודה והשומרון) (מס' 1226), התשמ"ח-1988.

בהסכמת הצדדים, איחדנו את הדיון בעתירות.

2.העותר בבג"ץ 5287/06 הוא תושב נפת בית לחם, נשוי ובן 50. ביום 3.8.2005 הוצא נגדו צו מעצר מינהלי. ביום 27.3.2006, לאחר שהשופט המשפטאי אישר את הצו לתקופה קצרה מזו שנקבעה בו (4 חודשים במקום 6), ולאחר שהצו הוארך מפעם לפעם וההארכות אושרו, החליט בית המשפט הצבאי להאריכו פעם נוספת, עד ליום 31.7.2006. ערעור שהגיש העותר על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט הצבאי לערעורים ביהודה ושומרון. בהחלטתו מיום 10.5.2006 קבע בית המשפט לערעורים, כי מן המידע החסוי שהוצג בפניו עולה שלמפקד האזור היה יסוד סביר להניח, מטעמי בטחון החלטיים ועל סמך הערכת מסוכנות צופה פני עתיד, כי בטחון האזור ולחלופין, בטחון הציבור, מחייבים שהעותר יוחזק במעצר.

העותר בבג"ץ 5289/06 הינו תושב נפת חברון, נשוי ובן 29. צו המעצר המינהלי הוצא נגדו ביום 25.9.2005. לאחר מספר הארכות של הצו, החליטה השופטת המשפטאית, ביום 19.3.2006, להאריכו פעם נוספת, עד ליום 23.9.2006. בהחלטתו מיום 10.5.2006, דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את ערעורו של העותר.

העותר בבג"ץ 5337/06 הינו תושב בית לחם, בן 43, נשוי ואב לחמישה ילדים. העותר נעצר ביום 25.9.2005. צו המעצר המינהלי הוצא נגדו ביום 30.9.2005. ביום 6.10.2005 אישר השופט המשפטאי את הצו שהוצא, תוך קיזוז ימי מעצרו קודם להוצאת הצו. ביום 9.3.2006 הוארך הצו עד ליום 23.9.2006, אך קוצר על ידי השופט הצבאי עד ליום 23.7.2006. ערעורו של העותר על החלטה זו נדחה ביום 4.5.2006.

3.הצד השווה לטענותיהם של שלושת העותרים, בעתירותיהם ובטיעוניהם בעל פה בפנינו, הינו כי תקופות מעצרם פוגעות בזכותם לחירות בצורה בלתי מידתית, ולפיכך אין להמשיך ולהחזיקם במעצר. כן טוענים הם, כי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה להשיב לטיעוני המשיב בעת הדיון העיקרי בעניינם, אשר נערך שלא בנוכחותם. עוד טוענים הם, כי לא מיוחסות למי מהם פעילויות צבאיות, כי אם ארגוניות בלבד, וכי פעילות שכזו אינה יכולה להצדיק את מעצרם המינהלי, בהיותו צעד קיצוני שיש לנקוט בו כאמצעי אחרון. הם מוסיפים, כי חרף פסיקתו של בית משפט זה, לא נחקרו מאז מעצרם במשך חודשים, כאשר רק לקראת הדיון בפנינו, ברגע האחרון ממש, נערכה להם חקירה משטרתית קצרה, ואף זאת רק כדי לצאת ידי חובה.

4.בתגובותיו לעתירות, טען ב"כ המשיבים כי העותרים הינם פעילים בכירים בארגון החמאס, וכי חומר הראיות החסוי, אשר עמד לנגד הערכאות השיפוטיות עד כה, מוביל למסקנה שאליה הגיעו ערכאות אלה, ולפיה לא ניתן לשחרר את העותרים מבלי לסכן את בטחון האזור ושלום הציבור. לפיכך, כך המשיבים, מעצרם המינהלי של שלושת העותרים מוצדק ומידתי. אשר לעותר בבג"ץ 5289/06, הוסיף ב"כ המשיבים, כי ניתן ללמוד על מסוכנותו גם מכך ששב וחידש את פעילותו בארגון החמאס מייד לאחר ששוחרר ממעצר מינהלי קודם.

5.בדיון הגלוי שקיימנו אתמול, במעמד העותרים, שמענו במשך שעה ארוכה את ב"כ הצדדים. לאחריו קיימנו דיון חסוי במעמד ב"כ המשיבים ונציגי השב"כ, שבמהלכו עיינו, בהסכמת העותרים, בחומרים החסויים שהוצגו לנו גבי כל אחד מהם, וקיבלנו תשובות על השאלות שהצגנו לאנשי השב"כ. לאחר מכן שבנו וקיימנו דיון בנוכחות העותרים ובאי כוחם. יצוין, כי ב"כ המשיבים הודיע כי בכוונת המפקד הצבאי להאריך את שלושת צווי המעצר המינהליים.

6.לאחר שקילת הטענות על רקע חומר הראיות שהוצג בפנינו, באנו למסקנה כי דין העתירות להידחות.

7.מהחומר החסוי שהוצג לפנינו עולה, כי שלושת העותרים הינם אכן פעילים בכירים בארגון החמאס, שהינו ארגון טרור. אמנם, כטענת העותרים, פעילותם נעשית במישור הארגוני ולא בזה הצבאי. ברם, פעילות ארגונית זו במסגרת החמאס משתלבת בפעילותו הצבאית, באופן שלא ניתן להפריד בין השניים, ומכאן, הסכנה הממשית הנשקפת ממנה לבטחון המדינה והציבור. לעניין זה יפים לכאן, בשינויים המתבקשים ממהותו של ההליך, דבריה של חברתי השופטת פרוקצ'יה :

"אמת הדבר, כי הפעילות המיוחסת לעוררים כעולה מחומר הראיות נושאת אופי אירגוני-אזרחי ולא צבאי. ... אולם בהקשר שלפנינו פעולות אלה קשורות בהנהגת גוף אשר, בצד פעילותו האזרחית, יש לו פן צבאי-טרוריסטי שנועד להשגת תכלית של לוחמת טרור המכוונת לפגוע פגיעות בנפש באזרחי מדינת ישראל. ... משכך, לא ניתן לבודד בין הפונקציה האזרחית לפונקציה הצבאית בפעילותו של הארגון, וכל אבחנה והפרדה ביניהם היא מלאכותית ושגויה. הפונקציה האזרחית מזינה את התכלית הצבאית ..." ( בש"פ 6388/05

אבו חדיר נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 17.8.2005, פסקה 11 ).

בענייננו, מסוכנותם הרבה של העותרים נובעת לא רק מפעילותם הארגונית המגוונת בחמאס, כעולה מהחומר שהוצג לנו, אלא גם ממעמדם הבכיר בארגון טרור זה.

8.הטרידה אותנו טענת העותרים, לפיה לא דאגו המשיבים, במשך החודשים הרבים שבהם הוחזקו העותרים במעצר מינהלי, כי תיערך להם חקירה על החשדות המיוחסים להם. עולה מטענה זו, כי המשיבים טרם הפנימו כדבעי את פסיקתו החוזרת ונשנית של בית משפט זה לפיה יש לחקור אדם סמוך לאחר מעצרו, תוך שימוש בחומר הגלוי שניתן להציג בפניו. על חשיבותה של זכות בסיסית זו למי שחירותו נשללת במעצר מינהלי, עמד חברי השופט רובינשטיין , באומרו:

"גישתנו ... מעוגנת בתפיסת יסוד באשר לזכויות העצור במעצר המינהלי, יהא המיוחס לו קשה באשר יהא. ... בגדרים הבסיסיים של כבוד האדם ... יש חובה לחקור אדם סמוך לאחר מעצרו, תוך שמציגים בפניו אותו מידע שניתן להציג בפניו ושאינו חומר חסוי שהצגתו נמנעת. המטרה, מעבר למתן אפשרות לטענה בדבר טעות בזיהוי וכיוצא בזה, היא שאדם לא יהא עצור ללא שניתנה לו כל אפשרות, גם אם לא יעשה בה שימוש, להציג גירסה השוללת את מעצרו ולנסות לשכנע. ... המאבק בטרור הוא הכרח ... אבל אין הדבר סותר את קיומן של הזכויות הדיוניות במירב האפשרי" (בג"ץ 1546/06

גזאוי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , ניתן ביום 6.3.2006, פסקה ו'; ראו גם בג"ץ 3722/06 גית נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , ניתן ביום 29.5.2006, פסקה 2).

שמענו מנציגי השב"כ שהופיעו בפנינו, כי במסגרת יישום פסיקתו של בית משפט זה, הוקם מערך קבוע ושגרתי לביצוע חקירות במחנה קציעות וכי בקרוב צפוי לקום מערך דומה גם במחנה עופר. אנו מניחים אפוא כי בתוך תקופת זמן סבירה תופעל שיטה כוללת של חקירת עצורים מינהליים, במועדים סמוכים לאחר מעצרם, כמחויב, ובהיקפים שיידרשו.

ראינו להעיר, כי חקירתו של העצור המינהלי צריכה אמנם להיות על בסיס החומר הגלוי, אך עליה להיעשות בידי אדם המצוי בפרטי החומר החסוי. אין טעם או משמעות של ממש לחקירת סרק. חקירה ראויה לשמה צריכה להיות עניינית, אמינה ואפקטיבית, מתוך ניסיון כן להשיג ראיות להעמדתו של העצור המינהלי למשפט פלילי. לשם כך, על החוקר להיות מצויד בחומר החסוי הנוגע לעניין.

9.חרף הערותינו לעיל, בנסיבות ענייניהם של העותרים, כפי שעולות מהחומר החסוי, לא מצאנו בסיס להתערבות במסקנתו של המפקד הצבאי, שהוציא את הצווים, ובמסקנתן של ערכאות השיפוט הצבאיות שאישרו אותם. גם לא מצאנו כי ניתן, במקרים שלפנינו, להסתפק באמצעי חלופי למעצר המינהלי.

10.לאור כל האמור, דין העתירות להידחות.