עמ"מ 6183/06 אריאל גרונר נ. שר הבטחון

בבית המשפט העליון בירושלים

עמ"ם 6183/06

בפני:

כבוד השופט ד' חשין

המערער:

אריאל גרונר

נ

ג

ד

המשיב:

שר הבטחון

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בב"ש 21202/06 שניתן ע"י כבוד סגן הנשיא ב' אזולאי

תאריך הישיבה: ב' באב תשס"ו (27.7.2006).

בשם המערער: עו"ד נ' ורצברגר

עו"ד ע' קידר

בשם המשיב: עו"ד ה' רייכמן

פסק דין

זהו ערעור על החלטת סגן נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט אזולאי ), בב"ש 21202/60 מיום 23.7.06, בגדרה אישר צו מעצר מינהלי, לתקופה של 90 יום, שהוציא המשיב נגד המערער. בית המשפט אישר את הצו תוך קיצור תקופתו. הערעור מכוון נגד עצם הוצאת הצו על ידי המשיב.

הרקע להוצאת הצו

1.ביום 10.7.06 הוציא המשיב צו מעצר מינהלי (להלן – הצו ) נגד המערער, אזרח ישראלי המתגורר בגבעה ליד יצהר שבשומרון, נשוי ואב לתינוק בן מספר חודשים. הצו הוצא בידי המשיב מכוח סמכותו לפי סעיף 2 לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), תשל"ט-1979 (להלן – החוק ). בצו ציין המשיב, כי יש לו יסוד להניח שטעמי בטחון המדינה ובטחון הציבור מחייבים את מעצרו של המערער. ביום 11.7.06 נעצר המערער על פי הצו. למחרת היום, נחקר המערער במשטרה על החשדות הגלויים נגדו, אותם ציין החוקר בפניו. חקירה זו נערכה בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, לפיה יש לערוך חקירה פלילית לעציר המינהלי סמוך לאחר מעצרו, על בסיס החומר הגלוי (ראו בג"ץ 5287/06 זעתרי נ' התובע הצבאי , ניתנה ביום 19.7.06; ראו גם בג"ץ 3722/06 גית נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , ניתן ביום 29.5.2006; בג"ץ 1546/06 גזאוי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , ניתן ביום 6.3.2006). בחקירתו אמר המערער כי לא ביצע כל עבירה, בהוסיפו כי מעצרו הינו מעצר פוליטי מובהק. מששאלו החוקר, אם יש לו מה להוסיף, מיאן להשיב, כזכותו. בחקירה הנוספת, שנערכה לו למחרת היום, שוב שמר על זכות השתיקה.

ההליך בפני בית משפט קמא

2.ביום 12.7.06 קיים בית משפט קמא דיון בבקשת המדינה לאשר את הצו. במהלך דיון זה נמסרו למערער הנימוקים הגלויים למעצרו. נאמר בהם כי המערער "מעורב באכוונה [כך] וביצוע של פעילות בלתי חוקית ואלימה, הפוגעת בבטחון המדינה, בשלום הציבור, ובכלל זה כוונות פגיעה המגלמות סיכון ממשי לגוף ונפש; המערער "חבר בהתאגדות אסורה ששמה למטרה לשבש מהלכים עליהם צפויה להחליט הממשלה, שעניינם פינוי התיישבות יהודית בשטחי איו"ש"; המערער "חשוד כמי שפועל להכשרת נוספים להתנגדות בלתי חוקית ואלימה למהלכי ממשלה חוקיים כאמור". במסגרת הדיון, העיד בפני בית המשפט נציג מטעם שירות הבטחון הכללי, וכן העיד היועץ המשפטי של השירות, אשר נחקרו בחקירה נגדית בידי בא כוח המערער. היועץ המשפטי של השירות העיד, כי הסכנה הצפויה מהמערער הינה מיידית, ואיננה תלויה בהכרח בקיומו של מועד קבוע לפינוי יישובים. כן אמר בעדותו כי מעצר בית בתחום הקו הירוק אינו יכול להשיג את מטרת המעצר במקרה שלפנינו, משום שהסיכון מהמשיב אינו נובע מהאידיאולוגיה שלו אלא ממעשיו. המערער, מצדו, טען כי החלטת המעצר הינה פוליטית. בנוסף טען, כי אין מקום לעשות שימוש במעצר מינהלי מקום שהסכנה הנשקפת מהאדם שכנגדו הוצא הצו היא כי יבצע עבירה פלילית "רגילה". כן טען, כי לאמצעי זה יש להיזקק רק כאשר ישנו חשש, ברמה של "ודאות קרובה", לפגיעה בבטחון המדינה ובבטחון הציבור. מכל מקום, טען הוא, כי בנוגע אליו, ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעים חלופיים שפגיעתם בחירותו תהא פחותה.

בחלק הגלוי של החלטתו (מיום 16.7.06), קבע בית המשפט המחוזי כי אין לחשוף בפני המערער חומר חסוי, משום שהדבר עלול להביא לחשיפת שיטות עבודה ומקורות מודיעיניים של שירות הבטחון הכללי. כן קבע בית המשפט, כי חומר הראיות מצביע על כך שהמערער לא יעמוד בתנאים מגבילים שיוטלו עליו. עם זאת, ראה בית המשפט לקבוע דיון משלים, לצורך שמיעת הצעות נוספות מצד ב"כ המערער לבדיקת חומר החקירה, וכן הצעות נוספות לחלופות למעצר, שבכוחן לאיין את הסיכונים האמורים. ביום 23.7.06 נערך הדיון המשלים. חלקו הראשון היה חסוי, וחלקו השני – גלוי. לאחר שהומצא לבית המשפט חומר נוסף, במסגרת הדיון החסוי, ולאחר שנחה דעתו כי כל החומר הגולמי הנוגע לעניין הומצא בפניו, נתן בית המשפט את החלטתו השנייה והמשלימה. בהחלטתו זו הגיע בית המשפט למסקנה כי מתקיימת ודאות קרובה למעורבות המערער "בהתארגנות מתוכננת לפעילות אלימה, שיכולה להביא לפגיעה בבני אדם בכלל ובכוחות הבטחון בפרט, שיש בה גם היערכות מיידית ונמשכת למניעת יישום החלטות הממשלה, שהתקבלו או תתקבלנה כדין, בנסיבות שיש בהן כדי לסכן חיי אדם, ובכך יש כדי לענות על התנאים לאישור צו המעצר המינהלי". בית המשפט הוסיף, כי "אין מדובר באידיאולוגיה בלבד, אלא במעשים שיש בהם היערכות כאמור...". כן השתכנע בית המשפט כי לא קיימת חלופת מעצר ראויה בענייננו. עם זאת, לאור התרשמותו כי "הסיכונים המידיים, הינם יותר בהתארגנויות והיערכויות", קיצר את תקופת המעצר עד ליום 31.8.06.

ההליך בפני בית משפט זה

3.המערער טוען, כי בית משפט קמא טעה עת קבע כי פעילותו נגד פינוי המאחזים יש בה כדי לסכן את שלום הציבור ובטחון המדינה. לטענתו, קיום "פעולות מחאה" במטרה לסכל מהלכים פוליטיים איננו יכול לבסס עילה למעצר מניעתי, בהיותו אמצעי יוצא דופן שנועד למצבים קיצוניים, ולא למקרים כמו זה שלפנינו. המערער טוען כי אין יסוד לקביעה לפיה פעולות המערער מסכנות חיי אדם, וכי כל ההערכות בעניין זה הן בעלות אופי ספקולטיבי. לטענתו, מהקביעה כי מדובר ב"מעשים שיש בהם היערכות", ניתן ללמוד על האופי הגולמי והראשוני של המחשבות והביטויים של המערער. עוד טוען הוא, כי סמוך לאחר הוצאת צו המעצר, החלה ההסלמה הביטחונית הנוכחית (הלחימה בלבנון), אשר הפכה את הכוונה לפינוי מאחזים בשומרון לבלתי רלבנטית – וכך מתאיינת גם מסוכנותו.

4.במסגרת הדיון הגלוי שנערך לפניי, העלה המערער את טענותיו העקרוניות והפרטניות כנגד מעצרו, ואילו המדינה סמכה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. בחלקו החסוי של הדיון עיינתי במשך שעה ארוכה בחומר שהציגו נציגי השב"כ, תוך קבלת הבהרות ותשובות לשאלותיי. לאחר מכן חודש הדיון הגלוי במעמד הצדדים.

המסגרת הנורמטיבית

5.חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), תשל"ט-1979, מסמיך את שר הבטחון להורות בצו על מעצרו של אדם לתקופה שלא תעלה על 6 חודשים, והוא, אם היה לו "יסוד סביר" להניח כי בטחון המדינה או בטחון הציבור מחייבים זאת (סעיף 2 לחוק). החוק מורה כי תוך 48 שעות מהמעצר חובה להביא את העציר בפני נשיא בית משפט מחוזי (סעיף 4(א)), הרשאי לאשר את הצו, לבטלו או לקצרו. בית המשפט יבטל את הצו, בין היתר, אם הוכח לו כי הטעמים שבגינם נעצר האדם לא היו ענייניים, או שהצו ניתן בחוסר תום לב או מתוך שיקולים זרים (סעיף 4(ג) לחוק). בעת הדיון בצו, רשאי הנשיא לעיין בראיה חסויה שלא בנוכחות העציר או בא כוחו, מבלי לגלותה להם לאחר העיון, אם שוכנע שגילוי הראיה עלול לפגוע בבטחון המדינה ובטחון הציבור (סעיף 6(ג) לחוק). אם נבצר מהנשיא מסיבה כלשהי למלא את תפקידו לפי חוק זה, יבוא במקומו סגן הנשיא (סעיף 10 לחוק). ואחרון, שהוא בעצם ראשון, סעיף 1 לחוק מורה כי החוק לא יחול אלא בתקופה שקיים במדינה "מצב חירום", מתוקף אכרזה לפי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948. מצב חירום הוכרז עם קום המדינה, והוא בתוקף עד היום (על הבעייתיות שבהתמשכות האכרזה על מצב החירום במדינה, ראו ההחלטה בבג"ץ 3091/99 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' הכנסת ,

ניתנה ביום 1.8.06, מפי השופט רובינשטיין ) .

דיון

6.הקושי המהותי והדיוני שבהליך הוצאתו של הצו המינהלי ואישורו, ברור הוא. ההליך הינו מניעתי באופיו וטומן בחובו, באופן אינהרנטי, יסוד ניבויי ואף ספקולטיבי. העציר המינהלי אינו נענש על עבירה שביצע בעבר, אלא חירותו נשללת ממנו במעצר מניעתי על יסוד חשש לביצוע מעשה עבירה בעתיד, שעלול לפגוע בבטחון המדינה או בבטחון הציבור. על החומרה היתירה שבפגיעה מראש בזכויות אדם (לאו דווקא בהקשר לסוגיית המעצר המינהלי) ועל ההעדפה העקרונית לענישה פלילית בדיעבד, כבר עמד בית משפט זה בעבר (ראו בג"ץ 11225/03 בשארה נ' היועץ המשפטי לממשלה , ניתן ביום 1.2.06; בג "ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור , פ"ד מא (3) 255, מפי השופט ברק ). בנוסף, אי חשיפת כלל חומר החקירה בפני העצור, מונעת ממנו את האפשרות להתגונן בצורה יעילה. מכאן, שבעת הדיון על אישור צו המעצר, על נשיא בית המשפט המחוזי לנקוט בקו אקטיבי, שאינו מאפיין את תפקידו המסורתי של בית המשפט בשיטתנו האדוורסרית. על הנשיא "לשמש כפה לעציר, ולבחון את החומר המובא בפניו בצורה מעמיקה ויסודית" (ראו עמ"מ 8788/03 פדרמן נ' שאול מופז, שר הבטחון ,

ניתן ביום 5.11.03 (להלן – פרשת

פדרמן ) , פיסקה 13, מפי השופט גרוניס ) . עליו לבחון, בין היתר, את כמות הידיעות ומקורותיהן. עליו להפעיל מבחן הסתברותי, לבחינת קיומה של ודאות קרובה לפגיעה בבטחון, אם לא ייעצר האדם. גם מקום בו מצא שמתקיימת ודאות קרובה שכזו, על הנשיא לבחון את מידתיות המעצר, היינו, האם לא קיים אמצעי אשר פגיעתו בחירות היא במידה הפחותה ביותר, אשר עדיין מאפשרת להשיג את מטרות המעצר (ראו עמ"מ 8607/04 פחימה נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 4.11.04, מפי השופטת פרוקצ'יה ). בהתאם לקו האקטיבי האמור, גם הביקורת אשר יפעיל בית משפט זה על החלטת נשיא בית המשפט המחוזי, תהיה רחבה מהרגיל ( ראו פרשת פדרמן , פיסקאות 11-14;

עמ"מ 4794/05 אופן נ' שר הבטחון ,

ניתנה ביום 12.6.05, מפי השופט עדיאל ).

ומן הכלל אל הפרט

7.לאחר שבחנתי את טענות המערער אל מול החומר החסוי שהוגש לי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. מובן שאין באפשרותי לפרוט את תוכנו של החומר. על כן, אסתפק בכך שאומר כי לאור המידע שהוצג לי, שוכנעתי כי אין מדובר במעצר מינהלי שמניעיו פסולים. עיינתי גם בחלק החסוי של החלטת בית המשפט (שהומצא לעיוני לאחר הדיון). המידע החסוי שהוצג לסגן הנשיא אזולאי, כפי שפורט בחלק החסוי של החלטתו, תומך במסקנות שאליהן הגיע והמקובלות גם עלי.

לסיכום, השתכנעתי כי מתקיימת במערער מסוכנות אובייקטיבית, ברמה של "ודאות קרובה" לפגיעה בבטחון המדינה או בבטחון הציבור. כן שוכנעתי כי לא ניתן במקרה זה להשיג את מטרת המעצר באמצעים חלופיים, שפגיעתם בחירותו של המערער תהא פחותה. עוד שוכנעתי כי מעצרו של המערער בעיתוי בו נעצר היה הכרחי.

לאור כל האמור, אין מנוס מדחיית הערעור.