בג"ץ 6422/08 נואף אלסאנע נ. שר הפנים

השופט ס' ג'ובראן :

עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרים, כי נורה למשיבים 1 ו-2 ליתן טעם מדוע לא תקבל העותרת 2 מעמד של תושב קבע בישראל או לחלופין אשרת שהייה על פי הנוהל המדורג לקבלת אזרחות במשרד הפנים. במסגרת העתירה מבקשים העותרים צו ביניים, לפיו יינתן לעותרת אישור שהייה בישראל עד למתן החלטה בעתירה.

כפי שעולה מן העתירה, העותרת 2 הינה פלסטינאית ילידת בית לחם שהתחתנה עם אזרח ישראלי בשנת 1995, הוא העותר 1, אשר הגיש בקשה בשמה לאיחוד משפחות בארץ. ביום 7.6.2007 דחו המשיבים את בקשתו של העותר 1 להסדרת מעמדה של העותרת 2 בשל טענה כי קיימת מניעה ביטחונית. ביום 13.11.2007 הגישו העותרים בקשה לשר הפנים כי ישקול מחדש את החלטתו, אך בקשה זו נדחתה על ידי המשיבים.

לטענת העותרים, יש לאפשר את שהיית העותרת 2 בארץ עקב מצבו הרפואי של העותר 1, הסובל מנכות של 100%, ושאינו מסוגל לדאוג לעצמו ולשבעת ילדיהם המשותפים של העותרים, חלקם קטינים. יחד עם העתירה הוגשו מסמכים רפואיים המעידים על מצבו הרפואי הרעוע של העותר 1. בנוסף טוענים הם, כי מרכז חייה של העותרת 2 הוא בישראל, בה היא מתגוררת יותר מעשר שנים, וכן שלעולם לא עסקה בפעילות ביטחונית או פלילית כלשהי.

לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, מצאתי כי דין העתירה להידחות על הסף, זאת בשל קיומו של סעד חלופי. אחד הסעדים המבוקשים על ידי העותרים הינו כי מעמד העותרת 2 ייקבע בנוהל המדורג מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 [להלן: חוק האזרחות ], העוסק במתן אזרחות לבעל או אישה של אזרח או אזרחית מדינת ישראל. בכל הנוגע לבקשות כאמור וכן לבקשות לישיבת קבע בישראל מטעם "תושבי האזור" כהגדרתם בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 [להלן: חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) ], סעיף 2 לחוק דנן קובע כי:

"בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור לא ייתן לתושב אזור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור."

סעיף 12(2) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, מסמיך את בתי המשפט המנהליים לדון בעתירות מנהליות שעניינן בהחלטות רשות אשר נתקבלו לפי סעיף 7 לחוק האזרחות וכן החלטות רשות שנתקבלו לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה). משקיימת ערכאה שיפוטית המוסמכת לדון בעניינה של העותרת 2, לא ייעתר בית משפט זה לבקשתם של העותרים (ראו בג"צ 3649/08 שמנובה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.5.2008)).

זאת ועוד, סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) מסמיך את שר הפנים לתת רישיון לישיבה ארעית בישראל מטעמים הומניטריים, בהמלצת ועדה מקצועית שמינה לשם כך. בהתאם להוראת הסעיף, הוקמה הוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטריים הדנה בבקשות מיוחדות הנוגעות לטעמים כגון דא. נראה שבמקרה שלפנינו, למרות הטיעונים ההומניטאריים שהעלו העותרים בעתירתם וכן בפנייתם למשרד הפנים, לא נעשתה פנייה שכזו לוועדה מצדם. בנסיבות אלו בהן גם לא מיצו העותרים את ההליכים המשפטיים או המנהליים העומדים לרשותם, לא מצאתי כי יש בעתירה כל עילה אשר תצדיק את התערבותנו.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף.

צו הביניים – הארעי, אשר ניתן ביום 10.9.2008, מוארך בזאת ב-30 ימים בכדי לאפשר לעותרים לפנות אל בית המשפט לעניינים מנהליים כאמור לעיל.