בג"ץ 6422/19 אסמאעיל עלי נ. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש

1.

העותר עצור על פי צו מעצר מינהלי מיום 9.7.2019, שתוקפו עד ליום 10.1.2020, ואשר אושר על ידי ערכאות הביקורת הצבאיות.

2.

לאחר עיון בעתירה ובתגובת המדינה ושמיעת טענות הצדדים, ולאחר עיון -

בהסכמת העותר - במידע החסוי שהוצג לנו על ידי המשיבים, נחה דעתנו כי

המידע החסוי מבסס את המיוחס לעותר בפרפראזה הגלויה, לפיה "העותר הוא פעיל החזית העממית, החשוד בביצוע פעילות טרור צבאית לעבר יעדים ישראלים, מייצר ומיידה מטעני צינור ולוקח חלק בעימותים עם כוחות הצבא"

נוכח האמור השתכנענו כי אין מנוס מהארכת מעצרו של העותר מטעמים של שמירה על ביטחון האזור והציבור.

3.

יצוין כי העותר שובת רעב, ואולם לפי מידע שנמסר על ידי המשיבים, הוא שוחרר מבית החולים במצב משביע רצון והוא שוהה כעת במר"ש. בתעודה רפואית של רופא המר"ש, שצורפה לתגובת המשיבים, צוין בין היתר כי העותר "שותה מים, נוטל תוספת מלח, סוכר, וויטמינים, ונוטל טיפול תרופתי קבוע, משתף פעולה." נוכח האמור, ולאור ההלכה הקובעת כי "אין שביתת רעב יכולה להוות גורם בהחלטה באשר לתקפותו של מעצר מינהלי כשלעצמו, דבר שהוא עירוב מין בשאינו מינו" ( בג"ץ 3267/12

חלאחלה נ' המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון , פסקה כה (7.5.2012); בג " ץ 5592/19

אלחלביה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פסקה 6 (5.9.2019) ), לא ראינו להתערב בהחלטות המפקד הצבאי וערכאות הביקורת הצבאיות.

לא ראינו גם מקום לנקוט בהליך של התליית צו המעצר המינהלי, כפי שנעשה במקרים של סכנת חיים מידית עקב שביתת רעב (בג"ץ 5580/15

עלאן נ' שירות הביטחון הכללי (19.8.2015); בג"ץ 6878/16 בלבול נ' הפרקליט הצבאי הראשי (7.9.2016)

ואחרים זולתם); זאת נוכח האמור בתעודה הרפואית כנזכר לעיל. יצוין כי גם בא-כוח העותר הבהיר שאינו טוען שמרשו מצוי בסכנת חיים עקב שביתת הרעב, אלא כי מצבו הגופני בעקבות שביתת הרעב מפחית את מסוכנתו באופן שיש להתחשב בכך לענין המשך מעצרו.

למותר לומר שחזקה על המשיבים כי יעקבו בזהירות אחר מצבו הרפואי של העותר וינקטו את הפעולות הנדרשות הנגזרות מכך.

4.

העתירה נדחית.