בג"ץ 6878/16 מחמוד אחמד חליל בלבול נ. הפרקליט הצבאי הראשי

השופט ע' פוגלמן :

העותרים שניהם עצירים מינהליים אשר שובתים שביתת רעב. אמש הגישו העותרים עתירה שהמבוקש בה הוא כי המשיבים יורו על שחרורם לאלתר נוכח מצבם הבריאותי.

1.

העותר 1 נעצר ביום 9.6.2016 נוכח מידע שהצטבר בדבר היותו מזוהה עם ארגון הגא"פ המעורב בפעילות חבלנית עוינת שמסכנת את ביטחון האזור. ביום 14.6.2016 הוצא לו צו מעצר מינהלי שתוקפו עד ליום 8.12.2016. העותר 2 הוא אחיו של העותר 1 והוא נעצר ביום מעצרו של אחיו בעילה דומה. גם לעותר 2 הוצא צו מעצר מינהלי לתקופה זהה. עתירה שהגישו העותרים, שבה התבקש ביטול צווי המעצר המינהליים, נדונה במהלך שביתת הרעב שבה הם מצויים ונדחתה על ידי בית משפט זה לאחר שנמצא כי "אין מקום להתערבות שיפוטית בצוי המעצר המינהליים שהוצאו לעותרים, ובהחלטות השיפוטיות שאישרו אותם" (בג"ץ 6237/16 בלבול נ' הפרקליט הצבאי הראשי (14.8.2016)). עוד נקבע כי נושא מצבם הרפואי של העותרים בעקבות שביתת הרעב יתברר במסגרת "עתירה נפרדת [...] שהוגשה על-ידי העותרים בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים".

2.

כאמור, במהלך מעצרם פתחו שני העותרים בשביתת רעב. העותר 1 החל בשביתת הרעב ביום 11.7.2016 והעותר 2 ביום 17.7.2016. שניהם שובתים אפוא שביתת רעב לתקופות בנות 58 ימים ו-52 ימים בהתאמה. עם הימשכות שביתת הרעב הלך והתדרדר מצבם הרפואי של העותרים ונכון למועד זה, כמפורט בתגובת המשיבים, מאושפזים שניהם: העותר 1 במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים אסף הרופא והעותר 2 במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים וולפסון. לעת הזו מסרבים העותרים לקבל טיפולים רפואיים שהומלצו על יד הצוות הרפואי.

3.

לטענת העותרים, בנקודת הזמן הנוכחית נשקפת סכנה ממשית ומידית לחייהם. בנסיבות אלו טענתם היא כי יש הצדקה להורות על שחרורם ממעצר שכן אין מתקיימת עוד תכליתו המניעתית של המעצר המינהלי. בתגובתם לא כפרו המשיבים במצבם הרפואי של העותרים, ועל רקע זה הסכימו להתליית צווי המעצר המינהלי בעניינם של העותרים אשר יוותרו בבתי החולים שבהם הם מאושפזים עתה.

4.

נדרשנו לקיים דיון דחוף בעתירה והמשיבים הסכימו לראות את הדיון כאילו הוצא צו על תנאי. במהלך הדיון הודיע בא כוח העותרים כי הוא עומד על בקשתו שלפיה יבוטלו הצווים ולא נענה להצעת המשיבים להתלות את הצווים. בא כוח העותרים אף הודיענו בכתב לאחר הדיון ולאחר ששוחח עם העותרים כי ההצעה אינה מקובלת עליהם, וכי בכוונתם להמשיך בשביתת רעב.

5.

לאחר עיון בעתירה ולאחר שהאזנו לצדדים בקשב בדיון לפנינו ראינו להתלות את צווי המעצר. עיינו בחוות הדעת הרפואית שהוגשו ומהן עולה כי העותרים אכן נתונים במצב גופני קשה, הם מצויים בסכנת חיים מידית ואף חשופים לנזקים בלתי הפיכים. המשיבים אינם חולקים על כך שבנסיבות אלו אין העותרים מהווים סיכון. על כן ברי כי אין הצדקה להותיר בעינם את צווי המעצר המינהליים, שהם לעולם מניעתיים. יחד עם זאת, לא ראינו להורות על ביטול צווי המעצר כמבוקש על ידי העותרים. היה וישובו העותרים לאיתנם – ואנו כל תקווה שכך אכן יקרה – אין ליטול מידי המשיבים את האפשרות האפקטיבית לשוב ולחדש את המעצר המינהלי (ובעניין זה תהיינה טענות העותרים שמורות), וזאת כאשר צווי המעצר שהוצאו לעותרים עמדו בביקורת שיפוטית כנדרש. בשל כך ראינו כאמור להתלות את צווי המעצר, כשם שנעשה במקרים דומים שנדונו לפני בית משפט זה (בג"ץ 5580/15 עלאן נ' שירות הביטחון הכללי (19.8.2015) (להלן: עניין עלאן ); בג"ץ 452/16 אלקיק נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש

(4.2.2016 ו-16.2.2016)). משמעות הדבר היא כי הצווים אינם מופעלים עוד עתה (עניין עלאן , פסקה ו). הנחתנו היא כי העותרים, המצויים ממילא בטיפול נמרץ, יוותרו בבתי החולים שבהם הם שוהים כעת. בני המשפחה והקרובים יוכלו לבקרם שלא כעצורים, בכפוף להנחיות הרפואיות הרגילות לעניין ביקור חולים. יש לקוות כי בנקודת זמן קריטית זו ייאותו העותרים לקבל טיפול רפואי מתאים וכי מצבם הרפואי יתייצב.

התוצאה היא כי צווי המעצר בעניינם של העותרים מותלים.