בג"ץ 7062/16 בג"ץ 7062/16

1.העותר שובת רעב מזה כחודשיים עקב מעצרו המינהלי. בפסק דיננו מיום 9.9.2016 הורינו על התליית צו המעצר המינהלי בעניינו של העותר (בג"ץ 7027/16), ובסיפא לפסק הדין נכתב כלהלן:

"יש להצר על כך שהעותר הביא על עצמו את המצב שנוצר. מכל מקום, מאחר שבמצבו הנוכחי העותר אינו מהווה סיכון בטחוני, אנו מורים – בהסכמת המדינה - על התלייתו של צו המעצר והמינהלי, כך שמשפחתו ומקורביו יוכלו לבקרו שלא כעצור, והכל בכפוף לנוהלי בית החולים, ואציין כי העותר נמצא כיום במחלקת טיפול נמרץ. כפי שנאמר אך לאחרונה בבג"ץ 6878/16 בלבול נ' הפצ"ר

(7.9.2016) משמעות הדבר היא כי הצו אינו מופעל עוד עתה, ואנו מניחים כי העותר, שכאמור נמצא בטיפול נמרץ יישאר בבית החולים בו הוא שוהה כעת. חזקה על רופאי בית החולים כי יעשו כמיטב יכולתם ליתן לעותר טיפול מציל חיים, ובהקשר זה, אנו סבורים כי ראוי לפרש את המונח "איבוד הכרה" באופן מרחיב ככל שניתן (כפי שעולה מהאישור הרפואי שצורף לעתירה, העותר מעוניין לקבל טיפול מציל חיים במידה שיאבד את הכרתו).

אנו תקווה כי העותר יחזור בו, עוד לפני שחלילה ייגרם לו נזק בלתי הפיך, ויסכים לקבל טיפול רפואי מתאים כך שמצבו הרפואי יתייצב, וחזקה על באת כוחו כי הסבירה לו את הסיכון שהוא נוטל על עצמו".

2.זמן קצר לאחר מתן פסק דיננו חלה התדרדרות במצבו של העותר, וכיום הוא מורדם ומונשם. כפי שעולה מהאישור הרפואי – וכך גם אושר על ידי באת כוחו - טרם איבד את הכרתו, הוסבר לעותר כי בכוונת הרופאים לטפל בו והוא נתן הסכמתו לכך.

בעתירה דכאן התבקשנו לבטל את "צו המעצר המינהלי המתלה" ולהורות על שחרורו של העותר לאלתר.

3.כפי שנתברר במהלך הדיון, נוכח הטיפול הרפואי המסור שמקבל העותר, לא מתבקש שחרורו לביתו או לבית חולים אחר בשטחים. משכך, לא ברור מה הסעד האופרטיבי שהתבקש בעתירה שבפנינו. לאור התליית הצו על פי פסק הדין מיום 9.9.2016 אין לראות את העותר כמי שנמצא כיום תחת צו מעצר מינהלי, וממילא אין מקום לביטול צו המעצר המינהלי שכיום אינו בתוקפו.

4.כאמור, העותר כיום מונשם ומורדם, ויש לקוות כי יחול שיפור במצבו. מכל מקום, בשלב זה, איננו רואים טעם בגינו יש מקום לשנות את התוצאה האופרטיבית כפי שנקבעה בפסק הדין מיום 9.9.2016.