בג"ץ 8940/16 חוסין אבו פארה אחמד מוחמד נ. מפקד צבאי

השופט ע' פוגלמן :

העותרים בשתי העתירות שלפנינו הם עצירים מינהליים השובתים שביתת רעב. ביום 18.11.2016 עתרו שניהם בדרישה כי צווי המעצר נגדם יבוטלו לאלתר נוכח מצבם הרפואי החמור.

1.

נגד העותר בבג"ץ 8490/16 (להלן:

העותר 1 ) הוצא צו מעצר מינהלי שתוקפו מיום 8.8.2016 ועד ליום 1.2.2017. הצו הוצא לאחר שהמפקד הצבאי השתכנע כי העותר 1 מסכן את ביטחון האזור עקב חשדות לפעילות בארגון הג'יהאד האיסלמי הפלסטיני (גא"פ), לשיתוף פעולה עם פעילים נוספים בארגון, למעורבות בהנעת פעילות חבלנית,

ובתכנון פיגוע עובר למעצרו. ביום 10.8.2016 אישר בית המשפט הצבאי את הצו

מששוכנע כי שחרור העותר 1 יגרור סכנה לביטחון האזור; וביום 15.11.2016 נדחה ערעור העותר 1 על החלטה זו מטעמים דומים.

בצד האמור, ציין בית המשפט הצבאי לערעורים כי ראוי שהמפקד הצבאי ישקול הפסקה לשעה של הצו נוכח מצבו הרפואי של העותר. נגד העותר בבג"ץ

8941/16 (להלן: העותר 2 ) הוצא צו מעצר מינהלי שתוקפו מיום 4.8.2016 ועד ליום 31.7.2017 לאחר שנוכח המפקד הצבאי כי מן העותר 2 נשקפת סכנה לביטחון האזור נוכח חשדות למעורבות בפעילות טרור אלימה. ביום 9.8.2016 אישר בית המשפט הצבאי את צו המעצר מששוכנע במסוכנות הנשקפת מן העותר 2; וביום 11.9.2016 נדחה הערעור על החלטה זו בנימוקים דומים.

2.

כאמור לעיל, במהלך מעצרם פתחו שני העותרים בשביתת רעב.

העותר 1 החל בשביתתו ביום

25.9.2016 והוא מצוי ביום ה-59

לשביתת הרעב. העותר 2 החל בשביתת הרעב ביום 29.9.2016 והוא מצוי ביומה ה-56. שני העותרים מאושפזים בבית החולים אסף הרופא. מחוות דעת רפואיות שהוגשו בעניינם של העותרים ביום 20.11.2016 עולה כי

משחלפו 50 ימים לשביתת הרעב מצויים שניהם בסכנה ממשית לסיבוכים רפואיים בלתי הפיכים ולמוות.

3.

להשלמת התמונה יוער כי העותר 2 הגיש עתירה קודמת לבית משפט זה, וזו נדונה ביום ה-51 לשביתת הרעב. ביום 14.11.2016 נדחתה העתירה (המשנה לנשיאה א' רובינשטיין , השופט י' דנציגר , השופט צ' זילברטל ) לאחר שעיון בחומר החסוי לימד כי ישנו "יסוד מובהק" למעורבותו של העותר 2 בפעילות טרור אלימה שבכוחה לפגוע באורח חמור בביטחון האזור. אשר לשביתת הרעב נקבע, על סמך חוות הדעת הרפואית שהוגשה לעיון בית המשפט אז, כי נכון לאותה נקודת זמן אין מקום להיעתר לעתירה. בצד זאת נפסק כי זכויות העותר שמורות לו במקרה של שינוי מצב; וכי בית המשפט מניח, מבלי לקבוע מסמרות, כי אם יחול שינוי לרעה במצבו המדינה תפעל מיוזמתה בעניין מעצרו (בג"ץ 8732/16 שדיד נ' מדינת ישראל

(14.11.2016)).

4.

מכאן העתירות שלפנינו. שני העותרים טוענים כי נוכח ההחמרה במצבם הרפואי והסכנה הממשית לחייהם, לא נשקפת מהם עוד כל סכנה. לפיכך, התכלית המניעתית של מעצרם המינהלי אינה מתקיימת עוד ויש להורות על ביטולו. המשיבים בתגובותיהם לשתי העתירות לא חלקו על כך שמצבם הרפואי של העותרים קשה; כי נשקפת סכנה לחייהם; וכי לכן בנסיבות אלו לא נשקפת מהם עוד סכנה

בנקודת הזמן הנוכחית. ואולם, המשיבים התנגדו לביטול הצווים ותחת זאת הסכימו להתלייתם, כך שאלה לא יופעלו בעת הנוכחית והעותרים יוותרו באישפוזם.

ביום 18.11.2016 הורתה השופטת ד' ברק-ארז

על מתן צו ארעי בשתי העתירות, בהסכמת המשיבים, שלפיו יותלו צווי המעצר ביחס לעותרים שיוותרו בבית החולים שבו הם מאושפזים עתה.

ביום 20.11.2016 קיימנו דיון דחוף בעתירות, תוך שהמשיבים הסכימו כי נראה את הדיון כאילו הוצא בעתירות צו על תנאי. באת כוח העותרים הבהירה כי העותרים אינם מסכימים להצעת המשיבים להתלות את הצווים ועומדים על דרישתם כי אלה יבוטלו כליל, וכי הם ממשיכים בשביתת הרעב על אף התליית המעצרים המנהליים בעניינם.

הואיל ועניינו של העותר 1 נבחן לראשונה בבית משפט זה בהליך הנוכחי, עיינו בהסכמה בחומר החסוי במעמד צד אחד, ושמענו את הבהרות נציגי שירות הביטחון הכללי. שוכנענו כי הפראפראזה שהובאה בעניינו, כמפורט לעיל, מבוססת כדבעי (כפי שכבר הובהר, התשתית המודיעינית בעניינו של העותר 2 נבחנה אך לפני ימים ספורים, כמפורט בפסק הדין שנזכר לעיל).

5.

לאחר שעיינו בעתירות, בתגובות המשיבים להן, בחוות הדעת הרפואיות, ושקלנו את טיעוני הצדדים החלטנו להורות על התליית הצווים על פי המתווה שנקבע בעניין עלאן

(בג"ץ 5580/15 עלאן נ' שירות הביטחון הכללי , פסקה ו (19.8.2015)); וכפי שעשינו במקרים דומים בעת האחרונה (בג"ץ 6878/16 בלבול נ' הפרקליט הצבאי הראשי , פסקה 5 וההפניות שם (7.9.2016) (להלן: עניין בלבול )). אין חולק כי מצבם הבריאותי של העותרים בכי רע והם מצויים בסכנת חיים ממשית. אך ברור, והדבר מוסכם גם על המשיבים, כי בנסיבות אלו לא נשקפת כל סכנה מן העותרים בנקודת הזמן הנוכחית. לפיכך, התכלית המניעתית שביסוד מעצרם אינה מתקיימת עוד לעת הזו ולא ניתן להתיר את המשך פועלם של צווי המעצר על כנו. בצד האמור לא ראינו להורות על ביטול צווי המעצר המינהליים. כפי שפסקנו בעניין בלבול :

"היה וישובו העותרים לאיתנם – ואנו כל תקווה שכך אכן יקרה – אין ליטול מידי המשיבים את האפשרות האפקטיבית לשוב ולחדש את המעצר המינהלי (ובעניין זה תהיינה טענות העותרים שמורות), וזאת כאשר צווי המעצר שהוצאו לעותרים עמדו בביקורת שיפוטית כנדרש. בשל כך ראינו כאמור להתלות את צווי המעצר, כשם שנעשה במקרים דומים שנדונו לפני בית משפט זה [...] משמעות הדבר כי הצווים אינם מופעלים עוד עתה [...] הנחתנו היא כי העותרים, המצויים ממילא בטיפול נמרץ, יוותרו בבתי החולים שבהם הם שוהים כעת. בני המשפחה והקרובים יוכלו לבקרם שלא כעצורים, בכפוף להנחיות הרפואיות הרגילות לעניין ביקור חולים. יש לקוות כי בנקודת זמן קריטית זו ייאותו העותרים לקבל טיפול רפואי מתאים וכי מצבם הרפואי יתייצב" ( שם , פסקה 5; וראו גם בג"ץ 7026/16 אלקאדי נ' מפקד צבאי לאזור

(12.9.2016)).

התוצאה היא כי צווי המעצר בעניינם של העותרים מותלים.