בג"ץ 8732/16 אנס אבראהים שדיד נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

העותר עצור מעצר מינהלי וטוען כנגד מעצרו. מתלוה לכך הרכיב המצער של שביתת רעב זה היום ה-51.

לעצם המעצר, לאחר עיון בחומר החסוי מצאנו כי יש יסוד מובהק לאמור בתשובת המשיבים, שהעותר מעורב בפעילות טרור אלימה, שבכוחה לגרום לפגיעה חמורה בבטחון האיזור. ברקע מלים אלה מונח, לפי החומר, סיכון ממשי מאוד לבטחון. על כן אין מקום להתערבות בעצם המעצר המינהלי.

אשר לשביתת הרעב, כידוע –ועל פי פסיקה מן השנים האחרונות –הואיל והמעצר המינהלי הוא מניעתי, הנה כאשר עצור מינהלי מצוי במצב רפואי שבו אינו מסכן את הביטחון, כגון בחוסר הכרה, יש לכך השלכה על המעצר וניתן להתלותו. במקרה דנא כמובן נשמח אם העותר יפסיק את שביתת הרעב, אך תעודה רפואית מאתמול (13.11.16) ממקום אשפוזו (האשפוז מאז 31.10.16) קובעת כי העותר מסרב ככלל לבדיקות כלשהן והוסברה לו הסכנה שבהמשך שביתת הרעב, אך מכל מקום החל לשתות מים עם סוכר (לא רק מים בלבד כמקודם) ולעתים רחוקות מלח. באת כוחו המלומדת של העותר טענה כי היום איבד הכרתו, אך בירור של בא כוח המשיבים עם סגן מנהל בית החולים בו מאושפז העותר, ששוחח עם הרופא המטפל, העלה כי אין שינוי במצב מאתמול. בנסיבות אלה איננו נעתרים לעתירה, אך זכויות העותר שמורות במקרה של שינוי במצב, ואנו יוצאים מן ההנחה כי המעקב הרפואי הצמוד יימשך; כך, שאם יחול חלילה שינוי במצבו הקוגניטיבי של העותר, למשל – תפעל המדינה מיוזמתה לעניין המעצר לאותו שלב, בלא שניטע מסמרות.

בנתון לכך איננו נעתרים לעתירה.