בג"ץ 6443/09 צדוק קוקה נ. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו

השופטת ע' ארבל :

1.

העותר הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו להכיר בו כעובד של העיתון "ידיעות אחרונות", המשיב 3 (להלן: המשיב

או העיתון ), ותביעה לזכויות כספיות הנובעות ממעמד זה ומסיום יחסי העבודה. העותר התחיל את התקשרותו עם המשיב ביום 1.9.98 כמקדם מכירות וגובה עבור העיתון. ההתקשרות בין הצדדים הופסקה בסוף שנת 2002 ביוזמת המשיב. בין הצדדים לא נחתם כל הסכם עם תחילת ההתקשרות ביניהם.

2.

בית הדין האזורי (כב' השופטת ע' פוגל) קבע כי לא התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה הלכה למעשה, וכי ההתקשרות ביניהם התבססה על מתן וקבלת שירותים מהעותר כעצמאי בהתאם להסכמה הראשונית ביניהם. בית המשפט יישם לצורך קביעתו את המבחן המעורב הכולל את מבחן ההשתלבות, על הפן החיובי והשלילי שבו, וכן מבחני משנה נוספים. בית הדין קיבל את גרסת המשיב וקבע כי הפעולות שביצע העותר במסגרת השירותים שנתן למשיב אינן חלק מפעילותו ה"רגילה" של העיתון, אלא מהוות פעולות מתוך המעגל החיצוני של העיתון. העותר אף לא היווה, לפי קביעת בית הדין, חלק אינטגראלי מהעיתון גם מהפן הארגוני והתפעולי אלא סיפק לו שירותים כגורם חיצוני. לא היה פיקוח על עבודתו של העותר והשירות שניתן על ידו בוצע מחוץ למשרדי המשיב. לפיכך נקבע כי לא התקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות. אף באשר לפן השלילי נקבע כי הוא לא התקיים בעותר, שכן התקיימה בין הצדדים התקשרות עסקית לכל דבר, וכי העותר ביצע עבודות עבור לקוח נוסף. בית הדין נעזר אף באינדיקציות כגון ביצוע העבודות על-ידי העותר באמצעות רכבו הפרטי, תשלום לילדיו ולאחיינו תמורת סיועם בעבודה המוטלת עליו, ועוד.

3.

העותר הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אך ערעורו נדחה. בית הדין הארצי (מפי כב' השופטת ורדה וירט-ליבנה) קבע כי דינו של הערעור להידחות בעיקר מטעמיו של בית הדין האזורי, וכי אין להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה קמא. בית הדין הוסיף וקבע כי הוא סבור דווקא שהפן החיובי של מבחן ההשתלבות מתקיים בעותר וכי עבודתו היוותה חלק מפעילותו של העיתון. העותר ביצע פעולות של שיווק והפצת העיתונים וגבה כספים עבור העיתון. פעולות אלו הן בוודאי חלק מפעילותו של המשיב. עם זאת, קבע בית הדין כי לא התקיים הפן השלילי של מבחן ההשתלבות. מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה כי בעת ההתקשרות היתה כוונתו של המשיב להתקשר עם העותר כבעל עסק עצמאי, וכי אינדיקציות נוספות מלמדות שאכן כך היה. העותר פעל וכלכל את עסקו כעסק עצמאי לכל דבר.

4.

מכאן העתירה שבפנינו. העותר טוען כי בית הדין הארצי לעבודה התעלם לחלוטין מטענות כבדות משקל, ולא יישם את הלכותיו של בית משפט זה. פסק הדין, לטענתו, נוגד את ההלכה הפסוקה באופן שיוצר חוסר וודאות כללית ועוול לעותר. לטענת העותר התקיים בו גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות. כך לטענתו, עבד הוא בהיקף משרה שהוגדר על-ידי העיתון, לא היתה לו כל שליטה על גובה הכנסותיו ותפקידיו במערכת, הוא עבד בחצרי העיתון והשתמש בציוד העיתון. הובלות נוספות עשה רק עבור לקוח אחד נוסף ומחוץ לשעות העבודה. לטענתו, לא היה לו עסק עצמאי, לא היו לו לקוחות אחרים ולא היה לו מערך ארגוני משלו.

5.

דין העתירה להידחות על הסף. הלכה ידועה היא שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין לעבודה. התערבות בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות אלו תיעשה במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטה אשר הצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673 (1986) (להלן: עניין חטיב )). כמו כן, "כשהמדובר בנושא המצוי בליבם של דיני העבודה, ואשר לא רק מסור לסמכותו הייחודית של בית-הדין אלא גם משתייך לתחום מומחיותו המיוחדת", יש לייחס להלכה זו, אשר נקבעה בעניין חטיב , משנה תוקף (בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל – ועד כבאים נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים , פ"ד נז(6) 810 (2003)).

6.

פסקי דינם של בתי הדין לעבודה מיישמים הלכות ברורות וידועות בעניין הגדרת יחסי עובד-מעביד. קביעותיהם מבוססות על ממצאים עובדתיים שנקבעו בעקבות שמיעת עדויות, קביעת מהימנות עדים ובחינת ראיות. לא מצאתי כי פסקי הדין מגלים טעות משפטית כלשהי, וודאי שלא טעות מהותית, וכן אף לא ניתן לומר כי נגרם אי צדק לעותר. הסוגיה נשוא העתירה, קביעת התקיימותם של יחסי עובד-מעביד, היא בוודאי סוגיה אשר מסורה לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה ומצויה בתחום מומחיותו המובהק. טעם זה אף הוא מצדיק להימנע מהתערבות בשיקול דעתו של בית הדין בדונו בסוגיה.

מטעמים אלו העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.