בג"ץ 6453/16 בן לוי נתנאל נ. שלטונות צבא ההגנה לישראל

השופט י' דנציגר :

העותר בחר שלא להתייצב לדיון בעתירתו. לפי בא כוחו, העותר היה מעורב בתאונת דרכים לפני למעלה משלושה חודשים והוא עודנו סובל מבעיות רפואיות ונפשיות.

עניינה של העתירה בבקשתו של העותר כי נורה למשיב להעבירו לשירות בבסיס הקרוב לביתו, וזאת באמצעות הבאת עניינו לדיון לפני הועדה המתאימה.

יצויין, כי העותר אף הגיש בקשה לצו ביניים, במסגרתה עתר לאפשר לו חופשה מהשירות הצבאי לתקופה בת 30 ימים, וזאת עד להכרעה בעתירה. ביום 1.9.2016 החליט בית משפט זה (השופטת ע' ברון ) שלא ליתן את צו הביניים המבוקש.

בא כוח העותר טען כי הוא הגיש בקשות רבות להעלותו לוועדת התאמה, אך המשיב לא נעתר לבקשתו, על אף מצבו הנפשי והכלכלי הקשה. עוד נטען, כי הוא אף ניסה לשלוח יד בנפשו וכי הומלץ על ידי "חדר הקב"נים" להעלותו לוועדת אי התאמה לאור ההחמרה במצבו הנפשי. כמו כן, שמענו את דבריו של אביו של העותר, שהדגיש כי לבנו נותר לשרת פרק זמן קצר יחסית (בן כעשרה חודשים), וכי מצבו מחייב היעתרות לעתירתו.

המשיב טוען, כי עניינו של העותר זכה למענה הולם וכי הוא טופל כל העת, ולכשיחזור ליחידתו יוכל עניינו להיבחן פעם נוספת על ידי הגורמים הרלבנטיים בועדת הפרט הקרובה.

מתעודה רפואית בעניינו של העותר שתאריכה 5.11.2016, אותה הגיש בא כוחו, לא עולה מצב רפואי חמור או יוצא דופן בו מצוי העותר, בניגוד לטענת בא כוחו. יתר על כן, מסיכום רפואי של המרכז הרפואי ברזילי מיום 17.7.2016 נכתב "לא התרשמתי מבעיה פסיכיאטרית חריפה. אינו זקוק לאישפוז פסיכיאטרי. מומלץ המשך טיפול בבעיותיו (ה)כלכליות במסגרת צבאית".

בנסיבות העניין, לא ראינו לנכון ליתן את הסעד המבוקש בגוף העתירה ("העברתו של העותר לבסיס בקרבת הבית") או את הסעד שנתבקש בבקשה למתן צו ביניים שנדחתה כאמור ("להורות שהעותר ישאר בביתו עד לדיון ממצה" ולהורות על העלאתו לוועדת אי התאמה).

מהתשתית העובדתית המפורטת בתגובה מטעם המשיב לבקשה למתן צו ביניים, עולה כי מפקדיו של המשיב אישרו לו במהלך שבעת החודשים האחרונים 41 ימי חופשה מיוחדת מתוך התחשבות במצבו, וועדת פרט שענינו הובא לפניה קבעה כי יש להתחשב במצבו האישי במידת האפשר. בנוסף, במהלך חודשי הקיץ נפגש העותר מספר פעמים עם קצינת בריאות הנפש ביחידתו, שסברה, לבסוף, כי אין מקום להמשך התערבות גורמי בריאות הנפש בעניינו של העותר.

מכל האמור לעיל לא ניתן לקבל את הרושם כי אוזנו של המשיב אטומה לתלונותיו ולבקשותיו של העותר.

איננו סבורים כי נפל פגם כלשהו בהתנהלות המשיב בעניינו של העותר.

העותר נעדר מיחידתו למעלה משלושה חודשים, ואם רוצה הוא שבקשותיו ותלונותיו תתבררנה כדבעי, יתכבד ויתייצב ביחידתו בהקדם האפשרי.

העתירה נדחית.

העותר יישא בהוצאות המשיב על הצד הנמוך, בסך 3,000 ₪.