בג"ץ 6496/10 מוסא עלי עודה עסאוסה נ. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש

המשנָה לנשיא מ' נאור :

1.

לא ראינו אפשרות לסייע לעותר.

2.

העותר ביקש בעתירתו כי יבוטל צו הריסה שניתן על ידי המשיבה 2 למבנה אותו הקים בחלקה 80 גוש 7 בואדי חלווה שבאדמות בית לחם, חלקה אשר לדבריו שייכת לו; וכי יוענק למבנה היתר בנייה. לחלופין ביקש כי תוכן תכנית מפורטת לשינוי ייעוד הקרקע, תוכנית שתתן לגיטימציה למבנה הקיים או להקמת מבנים כחוק בחלקה.

3.

העותר טוען כי הקים את המבנה בשנת 2005, וכי מאז שנת 2006 משפחתו מתגוררת בו. בשנת 2007 מסרו פקחים לעותר צו הפסקת עבודה, אף שכבר לא התבצעו עבודות. לאחר שניתנה לו אורכה לעשות כן, העותר הגיש בקשה להיתר ושילם את האגרות. הוא זומן לדיון בבקשה שהגיש, אך בקשתו נדחתה על אתר: נקבע כי מדובר בחלקה חקלאית לפי תוכנית

RJ-5

המנדטורית, ולא ניתן לתת את ההיתר. למבנה הוצא צו הריסה סופי. ערר שהגיש העותר – נדחה. בהחלטת ועדת הערר הועלו הן נימוקים קניינים, בדבר אי-יידוע השותפים בחלקה, והן נימוקים תכנוניים.

העותר טוען לפנינו כי אין המדובר בחלקה חקלאית אלא בחלקה לבנייה. לטענתו כיוון שלשכנו הוצא היתר בנייה, המסקנה היא שניתן להוציא היתרי בנייה. העותר טוען לחלופין כי הייתה חובה על המשיבים להכין תוכנית המאפשרת בנייה במקום. בדיון על פה המציא בא כוח העותר צילום של הבית הסמוך, אליו מתייחס לטענתו ההיתר שהוצא. המשיבים לא יכלו לזהות לאיזה בניין מתייחס היתר הבנייה שהובא על ידי העותר. מדובר בהיתר משנת 1982 שניתן, כמקובל אז, בלא נקודות ציון ברורות. המשיבים גם לא יכלו להאיר את עיננו בשאלה אם לבית הסמוך לבית העותר, בית שנבנה לפני שנים רבות, יש או אין היתר בנייה.

4.

כאמור לא נוכל לסייע לעותר. נוכח אי-הצלחת הבירור העובדתי נצא מן ההנחה שהיתר הבנייה אותו הביא העותר אכן מתייחס לבית הסמוך לביתו. גם בהנחה זו, אין פירוש הדברים שיש מקום לכפות על המשיבים לתת גם לעותר היתר בנייה שאינו תואם את התוכנית החלה. מדובר בקרקע חקלאית. העותר לא הראה כי הוראות התוכנית המנדטורית החלה מאפשרות מתן היתר לבית שנבנה, העותר גם לא הגיש בקשה לבנות בית אחר – ככל שהתכנית הקיימת מאפשרת זאת. אם – כפי שמוכנה אני להניח – נבנה בסמוך בית שקיבל היתר, הרי שבהכרח ניתן ההיתר שלא כדין. מתן היתר שלא כדין לשכנו של העותר, אם אניח שכך היה, אין פירושה שיש לאפשר גם לעותר לבנות שלא כחוק (ראו: בג"ץ 332/98 המועצה המקומית תל מונד נ' ועדת המשנה למעקב ובקרה (לא פורסם, 6.7.1999); בג"ץ 9402/03 יוסף בוכניק ואח' נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה , פסקה 11 (לא פורסם, 18.03.2007)).

5.

אין לי צורך לדון בטענות ה"קנייניות" שעלו בהחלטת ועדת הערר בדבר אי-יידוע בעלים במשותף. ייתכן ולכך ניתן למצוא פתרון, אך לא לבנייה שאינה תואמת תוכנית.

6.

אשר לטענה שעל המשיבים לדאוג להכנת תוכניות: ועדת הערר ציינה בהחלטה כי בתוכנית המנדטורית בוצעו עדכונים ותיקונים רבים להתאמת התכנון למציאות ולצורכי האוכולוסיה באזור. טענת העותר היא סתמית וכללית. הצורך לאפשר לתושבים בנייה אין משמעותו כי יש "להכשיר" בתוכנית כל מבנה שנבנה שלא כחוק (לגבי התכנון בשטח התוכנית המנדטורית RJ-5 , ראו: בג"ץ 2089/08 אלכרים נ' ועדת המשנה לתכנון מקומי (טרם פורסם, 16.5.2010)).

7.

סוף דבר: העתירה נדחית. צו הביניים שהוצא יבוטל. לא יהיה צו להוצאות.