בג"ץ 657/10 NORWEGIAN CHURCH MINISTRY TO ISRAEL- חברה זרה נ. משרד הפנים

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בעתירה שבכותרת. עניינה של העתירה הוא בקשת העותרת להאריך את המועד להגשת בקשות לתמיכה תקציבית לשנת 2010 למבני דת של עדות לא יהודיות. בעתירה נטען בין השאר כי המשיב פרסם הודעות סותרות לגבי המועד הסופי להגשת בקשות תמיכה כאמור. ואכן, בתגובתו המקדמית של המשיב נאמר כי באחד הפרסומים נפלה טעות סופר, ונרשם כי המועד להגשת הבקשות הוא עד לתאריך 31.3.2010, זאת על אף שלפי הנהלים המועד הנכון הוא 3.1.2010. המשיב הבהיר בתגובתו כי בשל הטעות נתקבלה החלטה להאריך את המועד להגשת בקשות התמיכה עד לתאריך 31.3.2010. לאור הדברים האלה הורה בית המשפט (כבוד השופט

י' עמית ) על מחיקת העתירה, משזו התייתרה.

העותרת פנתה בבקשה לפסיקת הוצאות וציינה כי הטעות שנפלה אצל המשיב גרמה לה לחסרון כיס. העותרת גרסה כי התנהלות המשיב חייבה אותה לשכור את שירותיו של עורך-דין ולהגיש עתירה לבית המשפט, ולכן, לשיטתה, ראוי לפסוק לה הוצאות ושכר טרחה. המשיב התנגד לבקשה וטען כי במקרה זה לא מתקיימים התנאים לפסיקת הוצאות, ובפרט התנאי שעניינו מיצוי הליכים.

הקריטריונים לפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין לעותר במקרים מסוג זה פורטו בבג"ץ 842/93 אל נסארסה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1994), ואלה הם: האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא הזדרז העותר ופנה לבג"ץ טרם שמיצה את כל האפשרויות הפתוחות לפניו; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה; והאם עצם הגשת העתירה הוא שהניע את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה. בענייננו, אין העותרת חולקת על כך שהיא לא המתינה לקבלת תשובת המשיב לפניותיה (מיום 4.1.2010 ומיום 6.1.2010), ובנסיבות העניין, אף לאחר שבחנתי את טענותיה בפרט ט' לכתב העתירה, לא נמצא לי כי היה מיצוי הליכים מלא עובר להגשת העתירה. אכן, בעל דין אינו נדרש להמתין לעד לקבלת תשובת הרשות לפנייתו, אך עליו להמתין זמן סביר בנסיבות העניין, וכן עליו לפרט בפנייתו את הנסיבות הרלבנטיות. בענייננו, כך טוענת המדינה, לא זו בלבד שהעותרת הזדרזה לפנות לבית משפט זה (ביום 25.1.2010), אלא שהיא גם לא הזכירה במכתביה את דבר הטעות בפרסום ואת ההסתמכות על טעות זו. בנסיבות אלה אין בידי לשלול כי מיצוי הליכים מלא היה מייתר את הצורך בהגשת העתירה.

לאור האמור, ובהתחשב בפתרון המהיר של הבעיה שנוצרה עקב הטעות שנפלה בפרסומי המשיב, לא ראיתי לפסוק הוצאות בתיק זה. עם זאת, בנסיבות העניין יש מקום להחזיר לעותרת את האגרה ששולמה בניכוי הסכום הקבוע בפריט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.