בג"ץ 6606/15 עורכי דין לקידום מנהל תקין נ. שר הפנים

השופט נ' סולברג:

1.מונחת לפנינו בקשה לפסיקת הוצאות, לאחר שביום 21.2.2016 ניתן פסק דין בעתירה, שבגדרו נמחקה העתירה לאחר שמיצתה את עצמה.

2.עניינה של העתירה – להורות לשר הפנים להפעיל את סמכותו הקבועה בסעיף 4 לחוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 110), התשס"ח-2007 (להלן: תיקון 110 ), ולקבוע חובת הקלטה בישיבות המועצות המקומיות והאזוריות, על-ידי תיקון צו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950, וצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958, בהתאמה. כפי שצוין בפסק הדין, העתירה הוגשה לאחר ששר הפנים טרם השתמש בסמכותו כאמור, אף שחלפו 9 שנים תמימות מאז תיקון 110. בתגובה מקדמית מיום 7.12.2015 הודיע ב"כ המדינה כי הגורם המוסמך שוקד על תיקון הצווים בהתאם לתיקון, וכי זה נמצא בשלבים מתקדמים, ובהודעה מעדכנת מיום 15.2.2016, הודיע ב"כ המדינה כי שר הפנים חתם ביום 8.2.2016 על תיקון הצווים, וכי אֵלו ייכנסו לתוקף בתוך 30 יום ממועד פרסומם ברשומות. לאור זאת הורינו על מחיקת העתירה.

3.העותרים הגישו בקשה לפסיקת הוצאות ובה עמדו על כך שהגשת העתירה היתה מוצדקת, לאחר מיצוי הליכים מלא וללא שיהוי. בנוסף, מציינים העותרים את חשיבות הנושא, ואת עובדת היותם עותר ציבורי מארגוני החברה האזרחית. כמו כן הם עומדים על כך שעצם הגשת העתירה היא שהניעה את שר הפנים לתקן את הצווים, שכן מדובר בתיקון פשוט יחסית, וברי כי לא היה נימוק של ממש לשיהוי הממושך של שר הפנים מלבצעו; העובדה שסמוך להגשת העתירה בא העניין לידי גמר מלמדת שהדבר נעשה בעקבות הגשתה.

4.המשיבים הותירו את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, אך יחד עם זאת ציינו כי על-פי הנמסר ממשרד הפנים, העבודה על תיקון הצווים החלה בחודש פברואר 2015, היינו כשמונה חודשים עובר להגשת העתירה. הטעם לחלוף הזמן שבין תחילת העבודה על התיקון ובין סיומה נובע מקיומן של הבחירות לכנסת ה-20, שהתקיימו ביום 17.3.2015, ולאחריהם הקמת הממשלה, התפטרות שר הפנים מתפקידו בשלהי חודש דצמבר 2015, ומינויו של שר הפנים הנוכחי ביום 11.1.2016. בנוסף, ציינו המשיבים כי לא התקיים דיון בעתירה, וזו באה על פתרונה בתוך פרק זמן קצר יחסית לאחר שהוגשה, בפרט בהינתן העובדה כי מתן הסעד המבוקש בעתירה דרש את מעורבותו של שר הפנים.

5.לאחר שקילת טענות הצדדים, אנו סבורים כי יש להורות על פסיקת הוצאות לטובת העותרת, אך זאת בשיעור מתון. דומני כי אף אם הצדק עם המשיבים והטיפול בתיקון הצווים החל עוד לפני הגשת העתירה, הרי שבהינתן משך הזמן שחלף מאז תיקון 110, לא ניתן לומר שלא היה בהגשת העתירה כדי לקדם ולזרז את הטיפול בעניין. מאידך גיסא, בשים לב לכלל השיקולים והנסיבות כפי שפורטו על-ידי המשיבים, אין מקום לחייבם בהוצאות בשיעור גבוה.

6.בשולי הדברים אוסיף כי העותרים ביקשו להורות על השבת החלק היחסי של האגרה בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, מכיוון שההליך הסתיים ללא קיום דיון. אולם, היות ופסק הדין שהורה על מחיקת ההליך לא ניתן לבקשת העותרת, אין מקום להענות לבקשה זו (ע"א 6802/09 קמינצקי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה להבים (26.1.2011)).

7.המשיבים ישאו אפוא בהוצאות העותרים בסך של 5,000 ₪.