בג"ץ 6614/21 פלוני נ. בית הדין הרבני באריאל

העתירה דנן נדחתה בפסק דין מיום 10.7.2022. המשיבה 3 בקשה כי ייפסקו הוצאות לטובתה והמשיבים 2-1 הותירו את סוגיית ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט.

לאחר העיון בכתבי הטענות הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המשיבה 3 לפסיקת הוצאות לטובתה להידחות.

העתירה, אשר הוגשה ביום 6.10.2021, נסבה על טענת העותר שלפיה חלק מהדיינים בבתי הדין הרבניים האזוריים באזור יהודה ושומרון לא קיבלו כתבי מינוי כדיינים, וכן על טענתו כי מעולם לא מונה בית דין רבני לערעורים על החלטות בית הדין הרבני באריאל. העותר פירט בעתירתו כי פנה למשיבים טרם הגשת העתירה, אך למענה שקיבל לא צורפו כתבי המינוי הרלוונטיים. תגובתם המקדמית של המשיבים 2-1 הוגשה אך ביום 1.7.2022, ואליה צורפו כתבי המינוי הרלוונטיים, מבלי שצוין היכן הם פורסמו ואם העותר יכול היה למוצאם בכוחות עצמו טרם הגשת העתירה. בעקבות התגובה המקדמית האמורה הודיע העותר כי הוא אינו עומד על בירור העתירה, והיא נדחתה כאמור. בנסיבות האמורות, מנקודת מבטו של העותר, אכן היה צידוק בהגשת העתירה, ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה לפסיקת הוצאות מצד המשיבה 3.

עוד אציין, כי המשיבה 3 ביקשה, בין היתר, כי ייפסקו לה הוצאות בגין עוגמת הנפש, הטרחה, כאב הלב, המתח הרב והלחץ הנפשי שגרם לה העותר, וזאת באופן שגם ירתיע את העותר מהמשך הטרדת גרושתו, המשיבה 3, בהליכי סרק. ואולם, כפי שנפסק בעבר, החיוב בהוצאות לא נועד לשמש פיצוי על נזקים נטענים שנגרמו לבעל דין בשל ההליך המשפטי, אלא אך לשפותו על חסרון כיס שנגרם לו בשל ההוצאות אותן נאלץ להוציא במסגרת ההליך (ראו: ע"א 4357/11 המועצה המקומית תל מונד נ' אקווה מערכות בקרה בתשתיות זורמות בע"מ , פסקה 2 והאסמכתאות שם (8.11.2015)). אשר על כן, בכל הנוגע לבקשת המשיבה 3 לפסיקת הוצאות בגין הנזקים הנטענים המפורטים לעיל, יש לדחותה אף מהטעם האמור.

סוף דבר: בקשת המשיבה 3 לפסיקת הוצאות נדחית.