פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
4357/11 - ב'
ע"א
3322/13 - ב'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המערערת:
המועצה המקומית תל מונד
נ ג ד
המשיבים:
1. אקווה מערכות בקרה בתשתיות זורמות
בע"מ
2. חי גבריאל
בקשה לסיום הליך ובקשה לפסיקת הוצאות
פסק-דין
1.
המערערת הודיעה,
בהסכמת המשיבה 1, כי השתיים הגיעו להסכמות המייתרות את הדיון בהליכים שבכותרת וכי מבוקשת
מחיקתם, ללא צו להוצאות. המשיב 2 אינו מתנגד גם הוא למחיקת ההליכים, אלא שלטענתו
יש לעשות כן תוך חיוב המערערת בהוצאותיו.
לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיקים ובטענות שהגישו הצדדים
לעניין החיוב בהוצאות, החלטתי לחייב את המערערת בהוצאות המשיב 2, אך בשיעור מתון.
2.
בבקשה למחיקת ההליכים ובתגובה שהגישה המערערת לבקשת המשיב 2
לחייבה בהוצאות נטען כי החליטה לוותר על בירור הערעורים בשל הליך הפירוק בו נתונה
המשיבה 1, והבנתה כי גם אם תזכה בהליכים אלו תתקשה לממש את פסק הדין. על כן, כך
נטען, הגיעה להסדר כולל עם המנהלת המיוחדת וכונס הנכסים של המשיבה 1 (וכן עם חברה
שרכשה את זכויותיה).
בטעמים אלו יש כדי להבהיר את מניעי המערערת למחיקת ההליכים,
אך משטענותיה לגופם של דברים לא באו לכלל בירור ודיון אין בהם כדי להצביע על כך
שהגשת ההליכים הייתה מוצדקת מלכתחילה. ממילא אין בטעמים האמורים בדבר שינוי נסיבות
כדי להצדיק סטיה מן הכלל לפיו במצב בו אין הכרעה שיפוטית הקובעת את צדקת הגשת
ההליך, ראוי כי בעל הדין שגרם להוצאות הוא שישא בהן (ראו: רע"א 2081/08
שאשא נ' א.פ.י.אף יזמות והשקעות
(12.11.2008); עע"ם 7026/10
באר מרים 26 שי בע"מ נ' מחלקת רישוי עסקים - עירית
טבריה
(15.1.2012)).
יחד עם זאת, הצדק עם המערערת כי המשיב 2 לא הצביע בבקשה
שהגיש על שיעור הוצאותיו בפועל, וכן הצדק עימה כי טענותיו לפיהן היה שרוי במתח
נפשי וכי במהלך התקופה בה היו ההליכים תלויים ועומדים נגרמו לו עוגמת נפש, נזקים
גופניים ונזקים בעקבות פגיעה במוניטין אינן ממן העניין שכן חיוב בהוצאות לא נועד
לשמש פיצוי על נזקים נטענים, אלא נועד הוא לשפות בעל דין על חסרון כיס שנגרם לו
בשל ההוצאות אותן נאלץ להוציא במסגרת הליך משפטי (ראו בג"ץ 738/99
הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' מינהל
מקרקעי ישראל
, פסקה 18 (9.7.2008). לשיקולים
המנחים לעניין פסיקת הוצאות ראו גם בג"ץ 891/05
תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ'
הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר
(30.6.2005)). עוד יצוין כי נראה שמרבית העיכוב בבירור ההליכים נגרם
כתוצאה מהליכי פירוקה של המשיבה 1 (לאחר שהוגשה הודעה בעניין עוד ביום 2.6.2014), ובקשה
שהגישה המערערת בבית המשפט הדן בהליך הפירוק להתיר לה להמשיך בניהול הליכים (והגם
שהמערערת אכן החליפה ייצוג מספר פעמים, איני סבורה כי חלופים אלו הם שהובילו בפועל
לעיכוב משמעותי בבירור ההליכים).
כאמור, המשיב 2 לא פירט בבקשתו באילו הוצאות נשא בפועל
במסגרת ההליכים. עיון בתיקים מלמד כי המשיב 2 הגיש ביום 7.5.2014, בעצמו ושלא
באמצעות בא-כוחו, "בקשת דחיית ערעור", וביקש כי אותה בקשה קצרה (בת עמוד
אחד) תחשב כסיכומים מטעמו (ראו החלטה
מיום 18.5.2014). פרט לאותה בקשה הגיש המשיב 2, גם זאת בעצמו, מספר בקשות בנושאים דיוניים (כגון לעניין המצאת כתבי בי-דין). כן הגיש המשיב 2 תגובה מטעמו לבקשה לסיום ההליך, בה עתר לחיוב המערערת בהוצאות (זו הפעם באמצעות בא-כוחו). בהתחשב בכל האמור לעיל, כמו גם בכלל נסיבות העניין - ובהן בין היתר השלב בו התבקשה המחיקה (טרם הדיון בעל-פה על ההוצאות הכרוכות בכך); העובדה שההליך הסתיים ללא הכרעה שיפוטית; העובדה שהמחיקה מתבקשת בשל שינוי נסיבות; והעובדה שהמשיב 1 לא הביא כאמור ראיות כלשהן לעניין גובה הוצאותיו - ראוי להעמיד את סכום ההוצאות אותו תשלם המערערת למשיב 2 על סכום מתון, ובנסיבות העניין אעמידן על סך של 2,500 ש"ח.
3.
סיכומם של דברים - ההליכים נמחקים.
המערערת תישא בהוצאות המשיב 2 בסך של 2,500 ש"ח.
ניתן היום, כ"ו בחשון התשע"ו (8.11.2015).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת